אמנות אור


החג האהוב עלי מכל החגים הוא חג החנוכה. במהלך החג העליתי בכל יום לדף הפייסבוק שלי ולדף הפייסבוק של החיים סילאן פוסט שעסק באמן אחר שיוצר באור וצל. זהו פוסט סיכום לפרויקט חנוכה

נר ראשון - דאייט וויגמן (Diet Wiegman) יוצר פסלים שונים מאשפה, הוא מאיר אותם כך שיווצר צל מושלם של מייקל ג'קסון, דוד של מיכלאנג'לו, ועוד. הוא יוצר בדרך הייחודית הזאת, מאז סיים את לימודיו בשנת 1965. Wiegman קיבל הכרה בינלאומית על עבודותיו אשר הועתקו על ידי אחרים לאורך השנים. Wiegman יוצר עולם של אשליה ומציאות ומזמין את הצופה להסתכל על חפצים רגילים בצורה אחרת.



נר שני - טים נובל וסו וובסטר (Tim Noble and Sue Webster) אמנים בריטים שפועלים ביחד משנת 1996. הם לוקחים חפצים יומיומיים כולל אשפה ויוצרים מהם אסמבלאז' (יצירת אמנות המורכבת מרכיבים שונים שחוברו יחד) ואז מאירים אותם באופן שיוצר על הקיר צלליות.




עבודות נוספות של צמד היוצרים הזה הפעם עבודות עם נורות ניאון.



נר שלישי - יאיאוי קוסמה (Yayoi Kusama)

כאות הזדהות עם יום המאבק של נשים נגד אלימות שחל היום, בחרתי להציג ביום זה עבודה של אמנית, ולא סתם אמנית אלא את היוצרת האהובה עלי ביותר - יאיואי קוסמה. קוסמה עצמה סבלה בילדותה מאלימות מצד אמה שלא רצתה שתהיה ציירת. בסוף שנות ה-50 עברה קוסמה לניו יורק בתקופה שבה לא רק שלא היו כמעט נשים אמניות אלא שהאמניות המעטות שהיו סבלו מיחס מתנכר מצד האמנים ומוסדות האמנות. קוסמה שהיתה אמנית פורצת דרך נאלצה לראות כיצד הרעיונות החדשניים שלה מאומצים על ידי אמנים מפורסמים שזוכים להערכה ולהכרה בעוד היא נדחית שוב ושוב.



בסרטון שלפניכם תוכלו לראות את חדר מראות האינסוף שלה. יש לו כמה וכמה גרסאות אבל במהותו זהו חדר חשוך עם מראות שהאמנית משחקת בו עם תאורה בצבעים משתנים. סרטון מקסים כדאי לכם לצפות.



בנוסף אני מצרפת סרטון קצר שבו מדברת על האמנית, יוצרת הסרט "קוסמה אין סוף" (סרט על חייה ויצירתה של יאיאוי קוסמה שהוקרן בארץ במסגרת פסטיבל דוק אביב) סרט מרתק ונוגע ללב על חייה ויצירתה של אחת האמניות הגדולות החיות כיום ומי שעבודותיה נמכרות בסכומים הגבוהים ביותר ליצירות של אמנית אשה.


נר רביעי - קומי יאמטישה Kumi Yamashita אמנית יפנית שחיה כיום בניו יורק. בסדרה שלה בשם אור & צל, משתמשת Kumi Yamashita במקור אור אחד יחד עם מבחר של אובייקטים עליהם היא מאירה היוצרים צלליות על הקיר.




נר חמישי - דן פלבין (Dan Flavin) אמן ששייך לזרם המינימליזם באמנות (שנות ה-60 של המאה ה-20), החותרת לפישוט הצורה, הצבע ,הקומפוזיציה ובחירת חומרים בסיסיים. סיסמתם היא "Less Is More" . המינימליזם התריס נגד מושגים כגון עומק, מורכבות ומשמעות. יצירותיו של דן פלבין מורכבות מנורות ניאון.



נר שישי - כריסטיאן בולטנסקי (Christian Boltanski) מהאמנים החשובים הפועלים היום, הציג (עד לפני כחודש) תערוכה נרחבת במוזיאון ישראל שהקיפה את עבודתו לאורך שלושים שנה. שמה של התערוכה - "ימי חיים". עבודותיו של בולטנסקי עוסקות בטיבו החמקמק של הזיכרון, הפרטי והקולקטיבי", שואל שאלות שבבסיס החוויה האנושית - מה יישאר מאתנו אחרי לכתנו? איזו חובה מוסרית מוטלת עלינו לזכור את מי שחי, אהב, פחד וקיווה בעולם הזה?". בתמונה הראשונה, עבודה בשם ״מונומט – דימויי זיכרון״ שיצר בולטנסקי ב־1988, בעזרת תצלומים מ־1973, שנת ביקורו הראשון בארץ. באותו ביקור הוא צילם חלונות ראווה של כמה צלמניות בירושלים: תצלומי פעוטות, צעירים וצעירות, נער בר־מצווה עטוף בטלית, חתן וכלה, זוג אוהבים – כולם מסורקים היטב, מחייכים, כיאה למעמד הרשמי של תצלום דיוקן. את התצלומים הללו הוא הניח במסגרות ותלה על הקיר במערך מסוים מעל מדפי־מזבח. חוטי החשמל החשופים המחוברים לנורות שסביבם טווים מעין רשת קורים בין המצולמים או משרטטים את אילן־היוחסין שלהם, כאילו היו קרובי משפחה. מה עלה בגורלם של המצולמים בזמן שחלף? האם הם חיים או מתים? ואם מתו, כיצד מתו? העבודה מעוררת תהיות ומאפשרת לדמיין סיפורים שונים סביב טווח האפשרויות של מה שיעלה בגורלם של אנשים שחיים בישראל.


ימי חיים, כריסטיאן בולטנסקי, 2018


״מונומט – דימויי זיכרון״, 1988, כריסטיאן בולטנסקי

בתמונה השניה עבודה שנקראת בית־ספר תיכון ע״ש חיות״, 1989. באמצעות מנורה, תצלום וקופסות פח ישנות של ביסקוויטים יצר בולטנסקי מעין מזבח או אנדרטה לאלה שאינם עוד. מקור התצלומים בעבודה זאת הוא תמונת מחזור של תלמידי בית־הספר היהודי בווינה ע״ש צבי פרץ חיות משנת 1931. קשה שלא לחשוב גורלם הטרגי של בוגרי אותו תיכון בווינה, ולהניח שמצאו את מותם בשואה.


בית־ספר תיכון ע״ש חיות״, 1989 כריסטיאן בולטנסקי

נר שביעי - ג'יימס טורל (James Turell), מגדולי האמנים בני זמננו הוא פסל סביבתי, רק שחומר הגלם שלו הוא התאורה. הוא חוקר זה כ־50 שנה את האור - את האפשרות לראות ולחוות אור. טורל משתמש בו כחומר הגלם המרכזי בעבודותיו. "האור הוא החומר שממנו עשויה העבודה, אבל הוא גם נושא העבודה". טורל משתמש באור כפי שאמנים אחרים משתמשים בצבע או בחומר פיסול. הוא יוצר סביבות שהחלל שבתוכן הופך לחומר מואר ומתקיים ללא צורך באובייקטים ודימויים ממשיים. טורל יוצר אשליות מרחביות וחוויות הנובעות מקונפליקטים של תפיסה. הקהל לא בטוח במה שהוא רואה וחווה.





נר שמיני - לסיום החג החלטתי לבחור גם אמן וגם מוזיאון דיגיטלי שנפתח ביוני השנה בטוקיו יפן והוא הראשון מסוגו בעולם.

נתחיל באמן הסביבתי ביל פיטגיבונס (Bill FitzGibbons) שמפסל באור. העבודות שלו נמצאות במרחבים ציבוריים ועל מבנים שונים ברחבי העולם.



בתמונות הבאות עבודה של Bill Fitzgibbons שנעשתה ב2013 באלבמה. האמן התבקש ליצור את העבודה הזאת במעבר מתחת לגשר שמחבר את מרכז העיר למתחם חדש של פארק שנמצא באיזור פחות טוב של העיר, כדי לעודד אנשים להגיע לאיזור החדש. עוד על הפרויקט הזה ניתן לקרוא פה


עוד מעבודותיו של Bill Fitzgibbons תוכלו לראות באתר שלו.

MORI DIGITAL ART MUSEUM-

המוזיאון הדיגיטלי הראשון שנפתח ביוני 2018 בטוקיו יפן באי המלאכותי אודיאבה. יש בו תערוכה קבועה המתפרסת על שטח של 10,000 מ"ר ובה 50 מיצגים, 520 מחשבים ו-470 מקרנים. המוזיאון מעודד את המבקרים להיות פעילים - לרוץ, לקפוץ, להושיט ידיים, לחקור ולהשפיע על מה שקורה מסביב. הצופים מנווטים במבוך של חדרים אפלים וריקים, כשהתאורה וחיישני תנועה הם האמנות, שמשתנה בכל רגע אין שני ביקורים זהים. הTEAMLAB הוא קולקטיב שהוקם ב-2001 במטרה לשלב אמנות, מדע, טכנולוגיה, עיצוב ומציאות. שותפים לפרויקט הם אמנים, מתכנתים, מהנדסים, אנימטורים, מתמטיקאים וארכיטקטים. כל זאת, על מנת ליצור אינטראקציה בין בני האדם לטבע ובין הפרט לכלל באמצעות האמנות, מתוך ההכרה כי האמנות הדיגיטלית משחררת עצמה מגבולות פיזיים מוגדרים הקיימים במציאות המוזיאון מחולק לחמישה מתחמים: עולם ללא גבולות, היער האתלטי, הפארק העתידי, יער המנורות ובית התה. במוזיאון אין שילוט המורה על המסלול הנכון. המבקר תוהה, תועה וטועה. מוזמנים להכנס לסרטון המדהים .ללא האורות, שטח המוזיאון היה בסך הכל אסופת אולמות ריקים עם קירות שחורים ושטיח מקיר לקיר

עדכון 2019

את ההסבר הזה כתבתי הרבה לפני שזכיתי לבקר באופן אישי במוזיאון המדהים הזה. באפריל 2019 ביקרתי בפעם השנייה ביפן. עוד כשתכננו את הטיול ליפן ידעתי שזה אחד המקומות הראשונים שבהם ארצה לבקר בטוקיו. את הכרטיסים הזמנתי עוד מישראל. בוידאו שמצורף תוכלו להתרשם מהחוויה. הביקור במוזיאון אורך כ-שעתיים וחצי.





כמה מהמייצגים במוזיאון הדיגיטאלי מושפעים ללא כל ספק מעבודות "מראות האין סוף" של יאיואי קוסמה ונוצרו בדיוק באותה הטכניקה שבה משתמשת קוסמה כבר שנים רבות.


אמן אחרון שלא היה חלק מפרויקט חנוכה אבל עבודותיו בהחלט מתאימות לנושא הוא האמן הניו יורקי Larry Kagan, שיוצר פסלים מופשטים מחוטי ברזל, הפסלים של קגן מטילים צללים פיגורטיביים שמושכים את העין . במקום להתמקד במבנה הפלדה, מבטו של הצופה מופנה אל רישומי הצללים שעל הקיר הסמוך. כגן מסביר, "אנחנו מודעים פחות או יותר לנוכחות של צללים, כי הם מספרים לנו משהו על הסביבה שלנו, אבל אנחנו לא מסתכלים עליהם באמת, אלא אם כן הם מפנים את תשומת הלב לעצמם על ידי התנהגות לא מוכרת או בלתי צפויה. האתגר שלי היה להניע את הצופים להסתכל על הצל ולא רק על הפלדה. התחלתי להדגיש יותר את הצל. ככל שהעיניים יראו יותר את התוכן בצל, כך יקדישו יותר זמן ותשומת לב לבדיקת פרטיו ... "



מקווה שנהנתם מהאמנים שבחרתי. השתדלתי לבחור באמנים שנחשבים לאמנים טובים, פורצי דרך ומוערכים על ידי הממסד האמנותי.

איזה אמן אהבתם במיוחד?

האם אתם מכירים אמנים נוספים שיוצרים עם אור וצל? אשמח לקרוא בתגובות.

382 צפיות
הצטרפו אלי לחווית החיים סילאן

אהבתם, התרגשתם, רוצים לשתף, כתבו לי גם על החיים הטובים שלכם

© 2016  Tamar Greenberg | All rights reserved | tamarit1965@gmail.com          

Designed by: Aliza Ashkenazi Hayon | www.aliceline.com       

  • Grey Facebook Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Pinterest - Grey Circle
0