למרות החום יצאנו להרים כוסית יין ביקב לוטם, לשתות קפה ביודפת, לצפות בתערוכות מעולות במוזיאון ישראל בירושלים ולאכול בכפר אדומים
להרים כוסית ביקב לוטם
המצב קשה, הארץ "בוערת" תרתי משמע, ובין הפגנה להפגנה חייבים להתאוורר קצת.
על אף החום הכבד החלטנו לצאת לטייל עם חברים משכבר הימים ולמצוא מעט נחמה בחברה טובה, בכוס יין ובאוכל טעים.
ראשית, הצפנו ליקב לוטם (יש להזמין מקום מראש), ביום הכי חם בשנה. היקב נמצא בישוב לוטם לא רחוק מכרמיאל. היינו 4 אנשים אז הזמנו בקבוק ב- 99 ש"ח. ישנה גם אפשרות לטעימות יין ב-70 ש"ח לאדם.
בצמוד ליקב יש מחלבת רועים שם תוכלו למצוא מעדניה עם גבינות מקומיות, ממרחים שונים, בירות ועוד. ניתן לשבת במקום.
האמת, המקום יפה, אבל החום היה קשה מנשוא והמחירים מעט מוגזמים (160 ש"ח למגש גבינות זוגי עם 3 סוגי גבינה) ואף על פי שזה מכבר החלטנו לצמצם מאוד את הישיבה במסעדות כיוון שהתמורה לכסף יורדת מיום ליום, החלטנו שהפעם לא "נעשה עניין" וניקח את המחיר המופרז בקלות כי אנחנו פה כדי להנות וכל עוד מרכז חיינו בארץ נגזר עלינו לשתף פעולה עם טרוף המחירים מפעם לפעם.
בואכה יודפת
כשהחום הפך לבלתי נסבל החלטנו לנוע לכיוון הישוב יודפת הידוע גם כמקום משכנו של פארק קופים ידוע. אנחנו
לא ביקרנו בפארק אלא שמנו פעמינו ל"בואכה יודפת" מתחם תיירות גלילי מקסים. הבנתי שבימי שישי המקום "מפוצץ" אבל ביום חמישי אחר הצהריים המקום היה ריק יחסית. הנוף מקסים, החנויות משגעות (כלי קרמיקה, נייר וצרכי אמנות, בגדים, גבינות חנות עם מגוון עצום של יינות מכל רחבי העולם במחירים נוחים ביותר, חנות לכלי בית ומצעים, בית קפה ובטח שכחתי משהו...) קנינו קפה קר ויינות וישבנו מול הנוף הירוק.
חלק מהחנויות במקום נסגרות מוקדם יחסית. ומשמזג האויר החל להתקרר מעט והשמש החלה לרדת לכיוון מערב אנחנו התחלנו לעשות את דרכנו חזרה הביתה.
ירושלים
ירושלים היא סוג של ברירת מחדל אצלנו. כבר כתבתי על טיולים בעיר וסביבתה לא אחת.
הפעם קבענו עם ענת ועופר לחגוג באיחור של שבוע את יום הולדתי. בתכנון היה להגיע למוזיאון ישראל בשלב כלשהו של היום וחוץ מזה הכל פתוח...חשבנו להתחיל את היום בקפה ומאפה "הרים". מקום שנפתח בסביבות מרץ השנה (2023) בקריית ענבים בקונספט שהזכיר לי את חנויות הדליקטסן של רותי ברודו, הינו שם כבר במרץ, ממש שבועים אחרי הפתיחה וכבר אז חשבנו שהמחירים במקום יקרים בהגזמה. אבל עם הצלחה לא מתווכחים. המקום "מפוצץ" עד אפס מקום בלקוחות. ברי המזל שמצאו שולחן נהנים מהגינה המקסימה ושאר הלקוחות עומדים בתורים בלתי נגמרים בדרך לקופות. האמת, תופעה לא מוסברת. אנחנו החלטנו לוותר על התענוג והמשכנו לביקור קצר בחנות הצמודה ה"אסם" וישבנו לקפה ומאפה בירושלים ב"מרכז תרבות צרפת" ברחוב הלל 35 שם יש מאפים צרפתיים, עוגות, סנדביצ'ים, סלטים ופיצות במחירים הגיוניים ונמוכים יחסית למרבית המקומות המוכרים.
5
מוזיאון ישראל
למזלנו, התברכנו בענת, חברה שהייתה בעברה מדריכה במוזיאון ולכן ללכת איתה לראות אמנות זאת תמיד חוויה כייפית ומעשירה. התערוכות במוזיאון ישראל הן כמעט תמיד תערוכות למופת. הפעם הספקנו לעבור בארבע תערוכות וכן באוסף הישראלי הקבוע באגף ששופץ לפני מספר שנים. מי שעוקב אחרי יודע שאני בדרך כלל ממליצה ללכת לתערוכות בצורה ממוקדת ולא לעשות "מרתון" במוזיאונים. התערוכה הראשונה אליה נכנסנו נקראה "השושנה והזמיר - אהבה ארצית ורוחנית באמנות פרסית מאוחרת". תערוכה קטנה ומקסימה אבל(!) חייבת תיווך. אלמלא הייתה לנו מדריכה פרטית צמודה אין סיכוי שהיתי מבינה את התערוכה, נהנית ממנה ומתפעלת כל כך מהמוצגים בה.
לעומת התערוכה הזאת שאר שלוש התערוכות משתה, לבוש לנצח וצליינות בארץ הקודש של צבי טולקובסקי היו מעולות, מאוד קומוניקטיביות, מעוצבות מדהים, מרגשות וקלות להבנה. מאוד התרגשתי מהתערוכה של צבי טלקובסקי ששילבה בתוכה את יומני האמן שלו. ז'אנר שאני עצמי עוסקת בו בחיי. מזה כמה שנים שאני עוסקת בתחום אמנות שנקרא ארט ג'ורנלינג. אני יוצרת ואף מעבירה סדנאות וקורסים של היומן.
צליינות בארץ הקודש - צבי טלקובסקי
לבוש לנצח
תערוכה העוסקת בתכריכים שבהם עוטפים את המת לפני קבורתו. התערוכה מציגה את סוגי התכריכים לאורך הדורות בעדות ישראל השונות.
המשתה
תערוכה מרתקת שמעוצבת מקסים, בתערוכה מוצגים פריטים עתיקים מלפני הספירה עם פריטים מתקופתנו אנו ומתארת את חשיבות המשתה לאורך ההיסטוריה. כיף של תערוכה.
בתמונות ניתן לראות כלי חרס מהמאה ה-16 לפני הספירה שנמצאו במקדש הדרומי בתל חצור.
שרידי דגנים וקטניות שהתגלו בחפירות מלמדים על מזונם של בני המקום.
סערת הנעל - נעל יצוקה של האמן טום דיקנסון מ 2012 שעוררה סערה ב-2018 כאשר הוחלט להגיש בתוכה קינוח לראש ממשלת יפן.
כפר אדומים - לאכול במעשנה של יואל
השעה כבר הייתה 15:30 אחר הצהריים כשסיימנו את הקפה במוזיאון והתלבטנו היכן לאכול צהרים. אחרי לבטים החלטנו להרחיק עד לכפר אדומים (המרוחק כ-23 ק"מ מים המלח) למעשנה של יואל. אחד מאיתנו כבר היה שם לא מזמן ונשבע שלא נצטער על ההחלטה. לא רק שלא הצטערנו אנו מצטרפים בחום להמלצה על המקום שהוא כשר, האוכל שבו מצוין ואפילו הקינוחים (פרווה) מעולים. מסעדה שבה קיבלנו את התמורה הרבה ביותר לכסף מכל המקומות שבהם אכלנו בזמן האחרון.
מקווה שהפוסט נתן לכם מעט נחמה בימים הסוערים הללו. לי הוא הזכיר שהכיף נמצא בדברים הפשוטים שבחיים: חברים, יין, ים, טיולים ואמנות.