בניו יורק ולונדון הושקעו באחרונה סכומי עתק באמנות ציבורית מותאמת מקום - בתחנות רכבת ושדה תעופה
מהי אמנות ציבורית טובה, מה חשיבותה וכיצד מתכננים אותה
מאחורי הקלעים של כתיבת פוסט
לכתוב (ולצלם) את הבלוג שלי אלו שני הדברים שאני הכי אוהבת לעשות. בלוג שמתמקד באמנות הוא הרבה פחות פופולארי מבלוגים בנושאים אחרים (טיולים ואוכל למשל), החשיפה שלו נמוכה יותר ולצערי גם האינטרקציה עם הקוראים כמעט ולא קיימת. לכתוב בלי לקבל תגובות יכול להיות עניין מתסכל ובכל זאת אני ממשיכה לכתוב כי זה המקום שבו אני מרגישה שאני ממצה את היכולות שלי.
הפעם בחרתי בנושא שכבר מזמן רציתי לכתוב עליו:
אמנות במרחב הציבורי. את הדחיפה האחרונה קיבלתי מהפוסט חשיבות האמנות במרחב הציבורי של חברתי ניני אטלס מהבלוג חמושה בעדשה.
בחיפושים אחרי עבודות מעניינות במרחב הציבורי הגעתי לשלושה פרוייקטים של אמנות במרחב הציבורי שנעשו בתחנות רכבת ובשדה תעופה.
פרויקטים שנעשתה בהם חשיבה מאוד מעמיקה, נבחרו אמנים מהטובים בעולם והעבודות שנוצרו מאוד דיברו אלי. באותו רגע הבנתי שזה נושא הפוסט: אמנות ציבורית בתחנות מעבר.
אמנות במרחב הציבורי - היא כל אמנות בכל סוגי המדיה האפשריים המוצגת בדרך פתוחה ונגישה לכלל הציבור.
אמנות במרחב הציבורי נתפסת כפיסול, או ציורי קיר וגרפיטי שפשוט מוצבים במקום כלשהו. אבל, כאשר יש חיבור בין האמנות, למיקום שבו היא מוצבת/ מוצגת ובין הציבור, כאשר השאלות שהיא מעלה רלבנטיות לקהל הצופים - מתקבלת אמנות ציבורית במיטבה.
דוגמא לאמנות טובה במרחב הציבורי ניתן למצוא ב- Crossrail Art Programme, פרוייקט אמנות ציבורית גדול, ב"קו אליזבת", קו רכבת חדש בלונדון, עם למעלה מ-40 תחנות ו-100 ק"מ של מסילה. שבע תחנות חדשותו תוכננו ועוצבו על ידי אדריכלים ידועים, שהזמינו מבכירי האמנים מרחבי העולם עבודות שיוצגו בתחנות הרכבת. בין שבעת האמנים שנבחרו ליצור עבודות היו יאיואי קוסמה והאמנית הישראלית מיכל רובנר מהאמניות הישראליות המצליחות בעולם.
על קיר של 16 מטר יצרה רובנר קולאז' של נוף לונדוני מדומיין. הקולאז' נוצר מצילומים של אלמנטים ארכיטקטונים, מונומנטים ודמויות אנושיות שהאמנית צילמה ברחבי העיר. עבודת הווידאו נקראת Transitions. תוכלו לראות אותה בוידאו המצורף.
עבודתה של רובנר מתארת מעבר של אנשים ממקום למקום והיא מותאמת למקום שבו היא מוצבת, גם שמה Transitions (מעברים) מתאים לתחנת רכבת בה עוברים אנשים רבים. העבודה מעלה אצל הצופה שאלות רלבנטיות לחיים שלו (על החיים שלו) או במילותיה של מיכל רובנר עצמה "אני מקווה שהעבודה שלי תזכיר לצופים בה שהזמן שהם לוקחים כמובן מאליו, המעבר ממקום למקום, והמרחב שבין לבין - הוא מאוד משמעותי. בתנועה שלנו בין מקומות, אנחנו מהווים חלק מהזרימה האנושית במרחב ובזמן".
מיכל רובנר גם דיברה על הסיבה ליצור עבודות אמנות במקומות כמו תחנת רכבת. תשובתה מסכמת בקצרה את הסיבות להצגת אמנות במרחב הציבורי: "לאמנות טוב לפעמים להיות במקומות סטריליים עם הגנות. מצד שני יש אתגר גדול לזרוק את העבודה לחיים עצמם. הרבה אנשים לא הולכים למוזיאונים וגם אנשים שכן הולכים פתאום יכולים להיחשף לסוג אחר של עבודה. מי שיעבור ליד העבודה הם גם מנקים וגם מנהלי בנקים. זה מרחיב את הקהל שנחשף לעבודות שלי וזה חשוב. בנוסף, אמנות במקומות כאלה הופכת את המקומות למרכזיים" ( נעמה ריבה ה"ארץ" 3/10/19).
אכן, אחד הדברים היפים של אמנות במרחב הציבורי זה שהיא הופכת לעיתים ליעד תיירותי בפני עצמו ואף כלי שינוי של המרחב הציבורי בו היא מוצגת, כאשר מטיילים ותיירים באים במיוחד לראות את העבודות ולצלם אותן.
שכונת שורדיץ בלונדון היא דוגמא לשכונה שפעם היתה שכונה מזרח-לונדונית מוזנחת, וכיום היא שכונה טרנדית שמושכת אליה צעירים, אמנים וחובבי אמנות וזאת בזכות סצינה סוערת של ציורי קיר וגרפיטי. ראשי ערים בישראל ובמקומות אחרים בעולם הבינו זה מכבר שציורי קיר הם אבן שואבת למבקרים והתחילו להקצות שטחים יעודיים בעיר לציורים ולגרפיטי.
עם זאת כדאי לזכור שגרפיטי וציורי קיר היוו אמצעי מחאתי כחלק מהפרקטיקה של אמנות אקטיביסטית. חשוב לזכור שאמנות במרחב הציבורי היא לא רק גרפיטי וציורי קיר כפי שתוכלו לראות בהמשך הפוסט.
תחנת פן סטיישן ניו יורק
ב -1/1/20 נפתחה בניו יורק תחנת רכבת חדשה ומודרנית שהיא חלק מ"תחנת פנסילבניה" (פןסטיישן Moynihan Station - ומחוברת אליה במנהרה.
מה הופך בניין ציבורי למרחב אזרחי באמת, המסוגל לעורר תחושה של בעלות משותפת וגאווה קולקטיבית?
התשובה לכך היא אמנות.
באולם הרכבת Moynihan החדש, הוחלט להציג סדרה של יצירות אמנות ציבורית שיותאמו למקום (site specific) החדש והמודרני ואשר" תעשנה כבוד" לעבר המפואר של התחנה ההסטורית שנחשבה ליצירת מופת אדריכלית.
התחנה שתוכננה על ידי McKim, Mead & White, נפתחה בשנת 1910. הריסתה בשנת 1963 היתה אובדן של נכס אדריכלי ואזרחי אהוב בלב העיר.
הקרן לאמנות ציבורית הוזמנה להיות אחראית על בחירה של מיצבי אמנות שאפתניים עבור שלושה אתרים באולם הרכבת. שלושה מהאמנים המובילים בעולם הוזמנו ליצור יצירות אמנות בקנה מידה גדול, מותאמות לאתר ומשקפות מושגים של עבר, הווה ועתיד. האמנים שנבחרו הם סטן דאגלס, אלמגרין ודראגסט וקהינד וויילי.
תחנת פן חצי מאה - Penn Station’s Half Century
סטן דאגלס (Stan Douglas) - בחר לתאר את ההיסטוריה של תחנת פן המקורית, והעניק חיים לציוריים וצילומים שלה מרגעי זמן שונים תוך שימוש בטכנולוגיות הדיגיטליות המתקדמות ביותר של ימינו.
הריסת הבניין המפואר, ביו ארטס, שתוכנן כאמור, על ידי האדריכלים האמריקאים הבולטים McKim, Mead & White, נחשב לאובדן גדול מאוד בהיסטוריה של האדריכלות, כמו גם לנוף האורבני של ניו יורק. בחדר ההמתנה באולם הרכבת Moynihan, מוצגים תשעה לוחות צילום של סטן דאגלס, המסודרים בשלושה זוגות ובטריפטיכון אחד.
הם משחזרים רגעים משמעותיים ופחות ידועים בחיי התחנה וההיסטוריה הנשכחת של העיר. על מנת לשחזר הן את הבניין שנהרס והן את הרגעים ההסטוריים הללו, ערך דאגלס מחקר ארכיוני מקיף. מתוך תצלומים, מאמרים בעיתונים ותוכניות אדריכליות, הוא העלה מחדש אירועים היסטוריים אם על ידי בימוי של סצינות עם תלבושות תקופתיות ואם על ידי תמונות מעובדות שנוצרו במחשב, המשחזרות בנאמנות את התקרות ואת האולמות המפוארים של התחנה המקורית. העבודות גורמות לתחנה להראות כתיאטרון מפואר למיליוני הדרמות האנושיות שנותנות חיים למרחבים האזרחיים ומעניקות להם משמעות. אמנות משובחת במרחב הציבורי.
"הכוורת" - The Hive
(Elmgreen & Dragsett) אלמגרין & דרגסט
מאז 1995, הצמד האמנותי Elmgreen & Dragset יוצרים פסלים ומיצבים המעודדים נקודות מבט חדשות על המבנים והמערכות השולטות בחיינו. "הכוורת", בתחנת פן תלויה מתקרת אולם הכניסה של רחוב 31 היא דגם ארכיטקטוני בקנה מידה 1:100 המציע חזון סוריאליסטי ופנטסטי של מטרופולין עולמי. עשרות בניינים רבי קומות מוארים יורדים לעבר המבקרים, כשהאוריינטציה ההפוכה שלהם מזמנת נקודות מבט חדשות ומגוונות כשהמבקרים מסתובבים בחלל. צמד האמנים Elmgreen & Dragset שילב בעבודה גורדי שחקים ממוזערים דמיוניים שהמציאו, עם בניינים רבי קומות איקוניים מ"מגה ערים" מרחבי העולם. עיר בדיונית זו משלבת ציוני דרך משיקגו, הונג קונג, קואלה לומפור, לונדון ופריז, כמו גם צלליות אייקוניות של העיר ניו יורק.
בשם העבודה "הכוורת", האמנים מקשרים בין מבנים טבעיים (כמו הארכיטקטורה המורכבת והמפותחת של הכוורת) למבנים מעשי ידי אדם. הבניינים הצמודים לתקרה מושווים גם לנטיפים זוהרים המעניקים כבוד לערים המפותחות בהן אנו חיים כיום, תוך שהם מזכירים לנו את מוצאנו כשוכני מערות. מוכר אך זר - העבודה מציגה השתקפות הפוכה של הנוף העירוני שנמצא ממש מעבר לדלתות אולם הרכבת. ה"כוורת" מנסה לבטא את הרעיון של (עיריית) ניו יורק ככור היתוך שבו מתקיימות תרבויות, ולאומים אתניים שונים ביחד כדי להפוך לגדולים מסך חלקיהם.
"Go"
Kehinde Wiley קהינד וויילי
במהלך שני העשורים האחרונים, קהינדי וויילי יוצר ציורים נטורליסטיים של אנשים שחורים בתנוחות שנלקחו מהאמנות הקלאסית המערבית. הוא מזמין צעירים שהוא פוגש במרכזים עירוניים ברחבי העולם לבחור תנוחה מתוך דיוקנאות של מאסטרים אירופאים ידועים, כדי להצביע על הדרתם של אנשים צבעוניים מחלק גדול של האמנות המערבית.
על התקרה הרחבה של אולם הכניסה של רחוב מידבלוק ברחוב 33, צייר האמן קהינד וויילי טריפטיך זכוכית מצויר ביד
המתאר צעירים ניו יורקים שחורים בתנוחות שנשאבו מהברייקדאנס, סגנון הריקוד המודרני, שמקורו ברחובות ניו יורק של שנות ה-60 וה-70 שיצרו צעירים אפרו-אמריקאים ולטיניים. וויילי מסתמך על המסורת האירופית הקלאסית של תקרות עם פרסקאות, כדי ליצור את הרושם של דמויות שעולות לשמים.
הויטראז'ים מאופיינים בשילובים של ישן וחדש, ומסמלים את החדשנות והשינוי המאפיינים את ניו יורק, את מגוון האנשים המוכשרים שבה, את הרוח היצירתית של העיר.
נמל התעופה לה גווארדיה ניו יורק
לאורך ההיסטוריה, יצירות אמנות יוצאות דופן מילאו תפקידי מפתח במרחבים אזרחיים שלא רק משרתים את הציבור, אלא לוכדים ומבטאים את רוח התרבות והמקום. שאיפה זו עמדה בבסיס ההחלטה להזמין עבודות אמנות גדולות ומותאמות מקום לשדה התעופה לה גווארדיה בניו יורק, ושיהפכו לחלק ממרקם הבניין עצמו.
טרמינל B, שנפתח לציבור ביוני 2020, הוא חלק מהשינוי בתשתית התחבורה בעיר ניו יורק.
בדומה לעבודות בתחנת פן גם פה היה חשוב שהעבודות ישקפו את ניו יורק כעיר גלובלית, אנרגטית שיש בה פתיחות, יצירתיות, גיוון ודמוקרטיה. גם פה נבחרו ארבעה אמנים Jeppe Hein, Laura Owens, Sabine Hornig, and Sarah Sze
שיצרו עבודות עוצרות נשימה. אפשר למצוא קשר בין העבודות בשדה התעופה לבית העבודות בתחנת פן, אם בנושאים ואם בביצוע. תוכלו לשפוט בעצמכם:
עבודת קולאז' בשם La Guardia Vistas, של האמנית סבינה הורינג ממזגת למעלה מ-1,100 צלומים של העיר ניו יורק שצולמו על ידי האמנית בקווינס ומנהטן. התמונות מודפסות כשקפים, מה שמאפשר לנקודת המבט של הצופה להשתנות תוך כדי הליכה.
העבודה Shorter Than the Day - קצרה מהיום (שכותרתה על שם שיר של אמילי דיקינסון) של
האמנית הניו יורקית שרה סזה, שייצגה את ארה"ב בביאנלה בוונציה ב-2013, מורכבת ממוטות מתכת עליהם מאות תצלומים של השמיים בניו יורק.
הציירת מלוס אנג'לס, לורה אוונס יצרה קיר פסיפס גדול (הנחשב לאחת מיצירות הפסיפס הגדולות בעולם). האריחים מתארים שמים מכוסי עננים, יצירות אמנות ציבוריות מפורסמות כמו הקיר של קית' הרינג Woodhull Memorial Hospital. וסמלים איקוניים של העיר ניו יורק כגון, תאטרון אפולו.
עשרות פסלי פלדה בצורת בלון של האמן ג'פה מזמינים את הצופים להביט לשמים ולהזכר בכל בלוני ההליום המקשטים את תקרות שדות התעופה באשר הם.
אמנות ציבורית בשוק מחנה יהודה
אמנם לא תחנת רכבת או שדה תעופה אבל ללא ספק מרחב ציבורי מהעמוסים בירושלים שבו עוברים מאות אנשים ביום. בשוק מחנה יהודה מצאתי את אחד הפרויקטים המרגשים של אמנות במרחב הציבורי שראיתי בארץ. ממש ימים ספורים לפני הסגר הראשון אי שם בתחילת שנת 2020 הגעתי במקרה לשוק, במקרה הרמתי את הראש וזכיתי להנות מתערוכת הצילומים של טבע דומם (still life) המוצגת ברחוב הראשי של השוק. אמנות נגישה לכולם עם הסברים בשלוש שפות. כל כך התרגשתי לראות אמנות ציבורית, מקורית וטובה, פרויקט שמאחוריו עומדת חשיבה מקורית ויצירתית וביצוע מעולה. העבודות הן של הצלם הבינלאומי איל גרניט (כן, אח של שף אסף גרניט). גרניט הוא הישראלי הראשון שזכה בתחרות הצילום הבינלאומית היוקרתית 'ויטרינה 2019' בלונדון. אחד מפרסי הזכייה, כלל הצגה של יצירתו 'טבע דומם פירות הדר' על קיר השוק המחודש ב'קובנט גארדן'.
היוזמה היא פרי שיתוף פעולה של המחלקה לאומנות פלסטית בעיריית ירושלים וועד סוחרי השוק.
מה הופך אמנות במרחב הציבורי לאמנות טובה?
התאמה בין תוכן העבודות למרחב הציבורי בו הן מוצגות, משקפות את רוח המקום, מעוררות סקרנות אצל הצופה, גורמות לעוברים והשבים לעצור לרגע להתבונן ולשאול שאלות.
בפעם הבאה שאתם במרחב הציבורי (לא רק בשדה התעופה או בתחנת רכבת) תזכרו לעצור לרגע, להרים עיניים ולהסתכל סביב אולי תגלו משהו חדש, או תובנה מעניינת על החיים.