בנתיב העשרה ובעיר שדרות תוכלו למצוא שני פרוייקטים מעניינים של "אמנות במרחב הציבורי"
ביום הבחירות החלטתי לנסוע דרומה. המטרה היתה לראות את חומת הפסיפס במושב נתיב העשרה ואת ציורי הקיר של מתנדבי Artist4Israel בשדרות. העיתוי נבחר בגלל המחשבה שהתנועה ביום זה תהיה דלילה ואכן כך היה.
אספתי את אחת הדודות שלי ונסענו לכיוון מושב נתיב העשרה הישוב הקרוב ביותר לעזה.
זה מכבר רצית לראות את הפסיפס על חומת הגבול, זו שחוצצת בין נתיב העשרה לעזה. החומה שבכל יום שישי מתרכזות סביבה ההפגנות של אנשי עזה.
נתיב לשלום
"נתיב לשלום"- היא יצירת פסיפס משותפת, של אלפי אנשים, שנמצאת על חומת הגבול המפרידה בין רצועת עזה לישראל, בסמוך לבתי מושב נתיב העשרה. את הפרוייקט יזמה אמנית הקרמיקה צמרת זמיר המתגוררת במושב.
בפרויקט ייחודי זה, מוזמנים המבקרים לקחת חלק ביצירת קיר לשלום. כל מבקר יכול לבחור אבן פסיפס שמיוצרת בעבודת יד בסדנת נתיב לשלום, ולהדביק אותה על קיר החומה. הפסיפס מבטא את התקווה לשלום, האהבה והשמחה בין בני האדם.
ביום הבחירות היינו שם לבד ויכולנו להתרשם מעבודות ההקמה של גדר נוספת. טרקטורים עובדים שם במרץ רב.
במושב עצמו יש מרכז מבקרים שפתוח כל ימות השנה, בתאום מראש. במרכז המבקרים ניתן לצפות בסרט "החיים בצל החומה" ולבחור אבנים להדבקה על החומה.
לתיאום ביקור קבוצות: 052-5971678.
אני מלאת הערכה על היוזמה המקורית ועל הרעיון היצירתי וכמובן על הביצוע של "נתיב לשלום", ועל כך שזהו פרוייקט מתמשך שלצערנו יש לו עוד המון מקום להמשיך ולצמוח, כי יש המון חומה ואוטוטו נוספת עוד אחת.
משם לפרויקט נוסף של "אמנות במרחב הציבורי" שנמצא בשדרות כ-14 ק"מ מ"נתיב העשרה".
ארגון Artist4Israel
בשמו של ארגון Artist4Israel נתקלתי לראשונה בסיור בלוגריות לנתניה. את הסיור הובילה דינה שגב שציורי קיר וגרפיטי הם האהבה של חייה. דינה לקחה אותנו לסיור ברחבי נתניה שם על קירות בתים ישנים צויירו בשנת 2016, ציורים עוצרי נשימה על ידי אמנים בינלאומיים שהגיעו לישראל דרך ארגון Artist4Israel ושהו פה בהתנדבות למשך שבועיים. אלו חלק מהציורים אותם ראינו בנתניה. על הציורים בנתניה ועל האמנים שיצרו אותם תוכלו לקרוא בפוסט המשובח נתניה ואמנות הגרפיטי של ניני אטלס מהבלוג "חמושה בעדשה".
ארגון Artist4Israel נוסד על ידי יהודים בברוקלין ניו יורק. הארגון, מביא לארץ אמני רחוב, אמני גרפיטי, אמני קעקועים ומעצבים מהטובים בעולם, כדי לצייר על מקלטים, מיגוניות, בניינים ישנים ועוד. הפעם הראשונה שבה פעל הארגון היתה בשנת 2002 בעיר שדרות כאשר האמנים ציירו על מקלטי העיר.
האמנים מגיעים לישראל למשך שבועיים ועושים את עבודתם בהתנדבות. מטרת הארגון היא לחזק את תושבי ישראל. להביא משהו חיובי, ליפות את הסביבה ולאפשר לאנשים להנות מכוחה המרפא של האמנות.
בנוסף, כל אמן שיחזור לארצו יהפוך לשגריר של ישראל. בזכות המוניטין של העמותה אין לה קושי לשכנע אמנים להגיע לכאן. אמנים מ-28 מדינות בעולם כבר ביקרו בארץ. אחד מהם שצייר בחברון, אומר בסרטון : שהוא אוהב את ישראל והוא בר מזל שהתאפשר לו להגיע לחלק הזה של העולם ולראות את המציאות ללא תווך.
הארגון Artist4Israel הגיע בקיץ האחרון לעיר שדרות. האמנים הגיעו וציירו בין השאר על המיגוניות נגד קאסמים וטילים המפוזרות בכל רחבי שדרות.
מה רבה היתה תקוותינו עת שמנו פעמינו לכיוון שדרות. קיווינו למצוא את ציורי הקיר שצוירו שם בקיץ האחרון.
מה מרה היתה אכזבתנו שהתחלפה חיש קל בכעס. מסתבר, שאין דרך למצוא את הציורים אלא בדרך של כיתות רגליים ומזל. לפני שהגענו לשדרות ניסינו להכנס לאתר העיריה בהנחה שיש שם פרטים על הפרוייקט עם צילומים של העבודות ומיקומן. נאדה. אמרנו טוב, ניסע ובטח "ניפול" עליהן. הצלחנו לראות באיזה קישור צילום של שלוש עבודות אז ידענו מה לחפש. חמש עבודות מצאנו בפארק משחקים ובקרבתו.
את הציור הזה מצאנו ממש במקרה. בכביש ראשי המוביל לאיזור התעשיה של שדרות. צייר אותו אמן בשם אריק שרצה לצייר מלאך בסגנון של פרסקו מתקופת הבארוק. מלאך שמשקיף על האנשים ומגן על ילדי העיר.
שתי העבודות הללו נמצאות אחת ליד השנייה. כפי שהבנתם, אין לי לצערי שום מידע על האמנים שציירו את העבודות האלה.
הפספוס של עיריית שדרות
אמנות רחוב היא שחקן מרכזי ומשמעותי בעולם התירות. מתחמי גרפיטי וציורי רחוב הם גורם משיכה תיירותי בכל רחבי העולם כולל בישראל. מה שהתחיל כאמנות חתרנית נמצא היום בזרם המרכזי עד כדי כך שהממסד עצמו (עיריות ומועצות מקומיות) מקצות מתחמים מיוחדים לאמנות הרחוב. בכל רחבי העולם כמו גם בכמה ערים בישראל, ניתן למצוא עשרות סיורי גרפיטי.
אנחנו למשל עשינו אחד כזה בשורדיץ לונדון.
מצער אם כן לראות שבעיר שדרות לא ממנפים את הפרוייקט הזה כדי להביא תיירות לעיר. יתרה מכך, כל מי שפנינו אליו רצה לעזור לנו אבל למעט בחור אחד שעובד בגן השעשועים והיה עד לציור בזמן אמת, לאף אחד לא היה מושג על מה אנחנו מדברות.
חומת ההפרדה מול ARTIST4ISRAEL
לא פעם כתבתי בבלוג שלי על אהבתי הרבה לאמנות ועל החשיבות שלה בחיים שלי. כשאמנות מצליחה לגעת בי ולרגש אותי זה בשבילי אושר. הפרויקט של נתיב לשלום מרשים והרעיון שעומד מאחוריו מנומק ואני בטוחה שהוא משמח את כל מי שלוקח בו חלק. אותי באופן אישי הוא לא ריגש.
לעומת זאת הפרויקט של Artist4Israel הצליח לרגש אותי כאשר הבנתי שהארגון הזה פועל גם בבסיסי צה"ל, בחברון ובמגזר הערבי. באחד הסרטונים המובאים פה מסופר על פרוייקט עתידי בכפר הערבי אבו סנאן. הארגון מתכנן להביא לארץ אמניות שיציירו על קירותיו של מעון לנשים מוכות מהמגזר הערבי, ולהפוך אותו למקום יפה יותר שישמח את הנשים שנאלצו לברוח מבתיהן ולעבור לגור שם.
הפרויקט הגדול ביותר של ארגון Artist4Israel היה בחדרה בשנת 2017. תוכלו לקרוא עוד פרטים מעניינים על הארגון ומטרותיו במאמר שנכתב על הפרוייקט בחדרה.
מסעדה
אחרי אין ספור סיבובים נהיינו רעבות. דודה שלי המליצה על המסעדה הצמחונית "סבא שמחה". מסעדה שהוקמה ומנוהלת על ידי קיבוצניקים מכפר עזה. המסעדה היתה מלאה ובצדק. האוכל היה מצויין. אפילו פגשנו שם חברת כנסת מהמפלגה של אילת שקד מעניין אם נכנסה לכנסת. ראיתי אותה עומדת מאחורי אילת בעת שהאחרונה נאמה בסיום הבחירות.
את רוב הציורים בשדרות (כ-20 במספר לפי מה שהבנתי) לא הצלחנו לראות. אחד מהם ציור קיר ענק של נמר נמצא בכלל מחוץ לעיר ורק היום דודה שלי אמרה לי שהיא יודעת היכן הוא נמצא. מקווה שעיריית שדרות תוציא מפה מסודרת עם מקום הציורים ושמות האמנים ככה שכל מי שזה מעניין אותו יוכל לסייר בעצמו ברחבי העיר. רוב הציורים מעולים כי האמנים שבאים במסגרת Artist4Israel הם מהטובים בתחומם בעולם.
על ההבדלים בין גרפיטי, ציורי קיר ואמנות רחוב תוכלו לקרוא בפוסט של עינת הרשקו מהבלוג אלטר נע טיבה