טיולים קצרים לסוף שבוע בעמק חפר המערבי ובמטה יהודה
את הפוסט האחרון שלי בצל המחאה כתבתי ביולי במצב רוח מדוכדך למדי. מי שיער אז שעוד נתגעגע לימים התמימים של המחאה החברתית?
מי שעוקב אחרי יודע שאני ילידת קיבוץ יד מרדכי שנמצא "מטר" מרצועת עזה ואף על פי שאני עצמי כבר לא גרה שם מגיל שבע, הדודים שלי עדיין גרים בקיבוץ ואני מרבה לבקר אותם בימי שלום.
בניגוד למלחמת השחרור שבה ספג הקיבוץ אבדות רבות, הפעם ניצלו בני הקיבוץ בנס, ממתקפת החמאס. תודות לשילוב של מזל והערכות נכונה לא הצליחו המחבלים לפרוץ לקיבוץ. הקרב שהתרחש בצומת יד מרדכי מנע מהם גם להיכנס לקיבוץ וגם להמשיך צפונה לכיוון אשקלון ואשדוד.
כארבעה חודשים עברו מאז השבת השחורה. חברי הקיבוץ ברובם, עדיין לא שבו הביתה.
גבולות הארץ הצטמצמו באחת. אני מוצאת את עצמי בעיקר בסופי השבוע עם צורך להתאוורר קצת בחיק הטבע. הקיבוץ עדיין מחוץ לתחום אז אני מחפשת אזורים אחרים שבטוחים כרגע לטיול.
ביום שישי הוזמנו לפתיחת תערוכה בגלריית זוזו בעמק חפר.
יצאנו מהגלריה ומרגע זה הטיול "התגלגל" מעצמו.
התחלנו לנסוע בחזרה לכביש 4, ופתאום ראינו אנשים נכנסים ויוצאים מאיזה מקום. מסתבר שמדובר במבשלת בירה בשם "אלכסנדר".
לשמחתנו, המקום לא היה עמוס. הזמנו בירה (ברור) ומגש גבינות וגם המבורגר מצוין (ב-35 ש"ח) מעגלת אוכל שמוצבת במתחם. יש אפשרות לעשות סיור במרכז המבקרים של המקום בהזמנה מראש.
כשמיצינו, החלטנו להמשיך לחוף בית ינאי אבל לא רצינו לעבור דרך כפר ויתקין ולכן פנינו לכביש העוקף (כביש 5710)
אגב, בקרבת מקום יש גם חנות מאוד גדולה וותיקה של כלי בית ומטבח פרחי תבור וכן חנות עודפים מצוינת של בילבונג בבית חרות (אליה יש לי חיבה מיוחדת כי הבן שלי עבד בה כמה שנים כשהיה סטודנט לביולוגיה ימית במכמורת).
בקיצור, מסתבר שבכביש 5710 יש מקומות נחמדים שהתגלו לנו בדרך מקרה.
הראשון, חווה אורגנית מקסימה עם חנות בשם אורגני גרין. חנות יפה עם מוכרים נחמדים. מחוץ לחנות יש חווה לגידולים אורגנים ומרכז מבקרים. ניתן לערוך שם אירועים עסקיים (בשום אופן לא חתונות או בריתות). הרבה ילדים באים לטפס על אוסף הטרקטורים הישנים שקיבל שם מקום של כבוד.
בהמשך הכביש יש פרדסים שבהם ניתן לקטוף באופן עצמאי מהעצים.
אנחנו נענינו לשלט קפה בפטל.
השעה הייתה כבר אחרי שתיים בצהריים ולא היו הרבה אנשים. יש עגלת קפה, מעט מקומות ישיבה בשמש ועוד שולחנות וספסלים במעבה הפרדס. אפשר לקנות שתילים ופרחים. אנחנו קנינו אבוקדו ותפוזים (ככה זה שהדודים מהקיבוץ מפונים ואי אפשר לקטוף מהעצים שלהם).
סוף, סוף היינו מוכנים להגיע לחוף הים...אבל אז נזכרנו בחוף MANAO נעורים המהמם שפקדנו בחיים הקודמים שלנו לפני המלחמה.
בחוף אפשר למצוא מתחמים שונים כמו מועדון גלישה, מסעדה, מתחם ליוגה ועוד. ממליצה מאוד להגיע לשם כשמזדמן לכם.
בשבת, החלטנו לצאת שוב. הפעם דרומה. שמענו רבות על הרקפות במושב "טל שחר" אבל בשבת לפני הצהריים המתחם הומה מכוניות ואדם ולכן החלטנו לעשות אחורה פנה ולעלות חזרה על כביש 3 לכיוון בית שמש.
פנינו ימינה לכביש 44 ו"בצומת איקאה" עלינו על כביש 38. המשכנו מעט בנסיעה עד שממש מול בית שמש ראינו מקבץ מכוניות חונות. מדובר בתל בית שמש מקום הידוע כמקום שבו פורחות כלניות.
לא משנה כמה כלניות ראינו בחיים, וכמה צילומי כלניות יש לנו כבר באלבום, כל שנה מחדש קשה להפסיק להתפעל מהן ולצלם אותן. כלניות מתקשרות אצלי תמיד ל"דרום אדום". כל כך הרבה טיולים עשינו במהלך השנים למקומות שהם היום אזורי אסון.
מי יכול היה להעלות בדעתו שפריחת כלניות יכולה להכאיב כל כך.
המשכנו לנסוע דרומה לכיוון יער בריטניה. אנחנו מכירים את מבשלת שריגים. בשבתות יש שם תמיד תורים עצומים, לכן החלטנו להמשיך לנסוע ליקב עגור הצמוד למושב עגור בתקווה ששם יהיה פחות עמוס. בינגו.
קנינו מגש גבינות ויין וישבנו בחצר השמשית והנעימה.
קשה לשמוח באמת בימים אלה ויש רגשות אשמה וכאב שקשה לתאר. יציאה לטבע נותנת מעט מזור ואויר לנשימה.
מי ייתן וכל החטופים יחזרו בשלום והמדינה האהובה שלנו תצליח להשתקם מהאסון הנוראי שקרה לנו, ושיבוא כבר השלום. אמן.