טיפים והמלצות לתכנון טיול עצמאי של 14 יום ביפן הכולל השכרת רכב
לטייל ביפן בפעם השנייה הרגיש לי מאוד שונה מהפעם הראשונה. לפני שטסתי הצטערתי על כך שהפעם לא אוכל להרגיש שוב את ההתרגשות שהיתה לי בפעם הקודמת. ההרגשה של חוויה ראשונית בארץ שרציתי להגיע אליה מאז שהיתי ילדה בת חמש בקיבוץ. יפן וארצות הברית הם שני יעדים שחלמתי לבקר בהם במשך שנים ארוכות. כמו ניו יורק גם יפן היתה חלום ילדות גדול ולא מושג, עד כדי כך שכאשר חזרתי מהביקור הראשון אמרתי לעצמי שעכשיו לא איכפת לי למות העיקר שזכיתי להיות שם בגילגול הזה.
הפעם נסענו ליפן עם שני הבנים שלנו בני 25 ו-14.
ההחלטה הראשונה שלקחנו כשתכננו את הטיול הייתה שהפעם מטיילים בנחת ולא רצים לראות עוד ועוד מקומות כמו תמיד בטיולים שלנו בחו"ל. המסגרת של הטיול תוכננה על ידי בצורה מדוקדקת כי יפן (במיוחד בתקופת שבוע הזהב) לא מאפשרת גמישות רבה וחייבים להזמין את המלונות זמן רב מראש. בתוך מסגרת שנקבעה מראש מצאנו דוקא הרבה חופש. דבר ראשון היה סיכום עם הבנים שלא מתחילים לטייל מוקדם. כשנמצאים בערים כמו טוקיו וקיוטו אין בעיה עם זה אבל כשנמצאים בטבע הכלל הזה לא כל כך תקף כיון שאם יוצאים מאוחר מדי לא מספיקים לראות הרבה. האתרים נסגרים מוקדם עם רדת השמש.
בפועל (בטוקיו ובקיוטו) יצאנו מהמלון בסביבות 11:00 - 12:00 בצהרים וטיילנו עד הלילה. היציאה המאוחרת לא פגמה בטיול כיוון שעדיין נשארו לנו בין שמונה לעשר שעות לטייל. הבן הגדול שלנו בן 25 ולכן זה אפשר לנו להתפצל, לצאת לטייל יותר מוקדם ולהיפגש עם הבנים מאוחר יותר. זה קרה לפחות פעמיים שלוש במהלך הטיול והיה טוב לכל הצדדים.
לטייל בלי רשימת אתרי "חובה" ובלי לחץ להספיק כמה שיותר זה דבר מאוד משחרר, ומשהו שהיה זר לי כי אני אדם סקרן שהחוויה שאיתה הסתובבתי בעולם במשך המון שנים הייתה ש"המסיבה מתקיימת באיזשהו מקום בלעדי" וטיול בחו"ל הוא המקום לנסות להיות בכמה שיותר "מסיבות" ולכן הייתה לי תמיד רשימת יעדים ארוכה שהיתי חייבת לראות. הפעם, היו לי אילוצים משפחתיים ידעתי מראש שזה יהיה טיול אחר שבו אצטרך להתפשר ולוותר על דברים שמעניינים אותי. בטיול הזה למדתי שאפשר לטייל אחרת, ושאין דבר כזה "אתרי חובה" כי הרבה מהמקומות שמוגדרים ככה הם ממש לא הטעם שלי. הבנתי שרשימת "אתרי חובה" נקבעת על ידי אנשים בשר ודם שמסיבות כאלה ואחרות בחרו באותם מקומות (מי אמר טיולים מאורגנים). נחמד שיש קצה חוט לטיול אבל חשוב יותר להבין מה מעניין אותנו וללכת בעקבות האהבה. הפעם רציתי לחוות בעיקר את התרבות היפנית ולנסות כמה שיותר סוגי אוכל וקינוחים.
זה היה טיול שבו הרגשתי שאני חיה את הרגע, הצלחתי להיות בתוך החוויה ונהניתי מכל שנייה גם כשהיה קשה פיזית או לחוץ. מזג האויר האיר לנו את פניו. רק יום אחד של גשם, זה דבר נדיר בטיול כזה. הספקנו לראות את פריחת הדובדבן על אף התחזיות שהראו שאנחנו נגיע לכל מקום כבר אחרי שיא הפריחה.
לא אכנס כאן לכל ההסברים על כרטיס הרכבות רק אומר בקצרה שלא תמיד משתלם לקנות את ה- jr pass . ההמלצה היא לבדוק בגוגל מפס (לדעתי שם הכי פשוט) או באתר היפרדיה האם המסלול שבחרתם מצדיק קניית jr pass לכל רחבי יפן (בדרך כלל אם יש פחות משלוש נסיעות רכבת ארוכות לא ישתלם לקנות את ה -jr pass). יש המון סוגים של pass, לכן ממליצה להיכנס לקישור הזה באתר של יפנית כדי לדעת כל מה שאפשר על (תחבורה) יפן.
כל הפרטים הטכניים על הטיול המשפחתי שלנו הורים ושני בנים בני 25 ו-14 בפסח 2019
לפני הכל חשוב לדעת שחלק מהטיול נערך במהלך שבוע הזהב לכן במיוחד במה שנוגע להשכרת הרכב יכול להיות שבימים רגילים הדברים קצת שונים.
משך הטיול: 16 לילות (14 ימי טיול נטו)
טיסה: הלוך וחזור לטוקיו עם טורקיש איירלינס.
1. אנחנו לא הינו מרוצים מטורקיש. לא נטוס איתם יותר. יש בעיה עם זמן הקונקשיין שהוא קצר מדי (1:40 ש') לא רק שהטיסה מהארץ יצאה באיחור, גם אם הייתה יוצאת בזמן, בשדה התעופה החדש הגדול ביותר בעולם, המרחקים עצומים. צריך ללכת קילומטרים (מילא ללכת, במקרה של הטיסה ליפן לרוץ!) מהמקום שבו נחתתם למקום ממנו יוצאת טיסת ההמשך. אחרי ריצה של קילומטרים וקצת מזל, הגענו אחרי שהדלתות לשרוול כבר היו סגורות אבל הדיילים עדיין היו בשער ואפשרו לנו להיכנס למטוס. אחרים פספסו את הטיסה ונאלצו להשאר לילה באיסטנבול. יש לציין שאף נציג של החברה לא חיכה לנו כמקובל, ביציאה מהמטוס. גם בחזור חזר הסיפור, אלא ששם חיכה נציג של החברה (כנראה מכיוון שהיו נוסעים גם מוינה ופריז שעמדו להפסיד את טיסות ההמשך) והריץ אותנו קילומטרים בכל שדה התעופה. לא יודעת איך אנשים מבוגרים יכולים לעמוד במאמץ כזה. בנוסף, יש בידוק נוסף לישראלים בלבד, ממש בשער לפני הירידה לשרוול שמוליך למטוס. לא נעים בכלל.
סיבה נוספת שלא מומלץ לטוס איתם זה שהם אינם טסיום לאוסקה (ראו סעיף 2).
לזכותה של החברה יש לציין שהיא מאפשרת לכל נוסע לקחת 2 מזוודות (דבר נדיר כיום), במהלך הטיסה מוגשות 2 ארוחות והמטבחים פתוחים לכל אורך הטיסה ואפשר לאכול ולשתות כמה שרוצים. כל נוסע מקבל תיק קטן שבתוכו יש אטמים, כיסוי עיניים, מברשת שיניים, כפכפים ועוד.
ממליצה למי שיכול (מניסיון של הפעם הקודמת), לטוס עם אייר קוריאה או קתאי פסיפיק.
2. לא מומלץ לטוס ולחזור מאותו יעד ביפן. ההמלצה שלנו: לעשות טיול קווי ולא מעגלי. רצוי לטוס לאוסקה ולחזור מטוקיו או להיפך (לטוס לטוקיו ולחזור מאוסקה או מיעד אחר העיקר לא לטוס ולחזור מאותו מקום). נכון שכרטיס שבו נוחתים וממריאים מיעד שונה יהיה יקר יותר אבל זה מתקזז עם המחיר (סדר גודל של 130$ לרכבת מעט יותר לטיסה אם כי מאוד תלוי בשעת הטיסה כי יש טיסות מאוד זולות) שתעלה לכם הרכבת חזרה מקיוטו לטוקיו (למי שהטיול שלו לא הצריך שימוש ב Jr pass) או לטיסה מאוסקה לנאריטה.
3. אנחנו שכרנו רכב למשך חמישה ימים אותו לקחנו בטוקיו והחזרנו בקנזאווה.
4. המסלול הזה תוכנן כדי להתחשב גם בילדים שזאת הפעם הראשונה שלהם ביפן ומצד שני גם ברצון שלנו להיות במקומות חדשים. הרבה מקומות שהיינו בהם בטיול הראשון בראייה לאחור היו מיותרים. ועל כך אכתוב אולי בפוסט הבא. אבל למי שזאת לו הפעם הראשונה ביפן ממליצה מאוד לא לוותר על האקונה (לדעתי אפשר להסתפק רק במוזיאון הפתוח אבל זה עניין של טעם) ומהאקונה לנסוע לפוג'י. אני חושבת שלא כדאי לוותר גם על ביקור בהירושימה ובאי מיאג'ימה.
המסלול:
6 לילות בטוקיו
1 לילה בפוג'י
3 לילות במצומוטו
2 לילות בקנזאווה
3 לילות בקיוטו
1 לילה בשדה התעופה נאריטה
חשוב לדעת שאחד מהסעיפים היקרים ביותר בטיול ביפן אלו הן הנסיעות.
כמה טיפים לגבי השכרת רכב:
1. אנחנו רצינו אוטו מרווח ושכרנו אוטו גדול. טעות מרה! ביפן ובמיוחד בתוך הערים והעיירות, הכבישים צרים ביותר ומאוד קשה לתמרן עם אוטו גדול. רוב הרכבים שתראו ברחבי יפן הם רכבים קטנים וגם הגדולים יהיו כמעט תמיד צרים ומרובעים. ממש כמו קופסא. יש לזכור שיש הפרש כספי משמעותי בין המחיר של רכב קטן למחיר ההשכרה של רכב גדול.
2. מהנסיון שלנו מומלץ להזמין רכב שכור כמה שיותר זמן מראש, ולשכור את המכונית ישירות מהחברה (אנחנו שכרנו מניסן) ולא דרך מתווכים כגון JAPAN EXPIRIENCE כיון שהמחיר שהן נותנות איננו סופי. פעמיים ניסינו לשכור דרכם ופעמיים קיבלנו מייל למחרת שעל המחיר צריך להוסיף עוד המון כסף (סדר גודל של 120 - 300$).
3. חשוב לדעת שביפן יש תשלום משמעותי כאשר מחזירים את הרכב ביעד שונה מזה שבו הוא נלקח (כ- 300$).
4. לא לשכוח לשכור גם מכשיר ETC שמאפשר לעבור בכבישי האגרה בלי לעצור.
5. השכרת רכב ביפן לא זולה כלל ובנוסף לעלות הדלק יש לקחת בחשבון גם את העלות של כבישי האגרה.
6. היינו 4 אנשים בטיול, ככה שגם פס רכבות היה עולה לנו הרבה כסף. השכרת רכב איפשרה לנו להגיע בקלות ובנוחות למקומות שאליהם הגעה עם רכבות היא יותר מסובכת ואולי אף איננה אפשרית.
6 ליליות בטוקיו - מלון Daiwa Roynet Hotel Nishi-Shinjuku מלון חדש ושקט בשינג'וקו. התחנה הקרובה אליו היא Nishi-Shinjuku אבל אנחנו נסענו מתחנת שינג'וקו ובחזור לקחנו מונית מתחנת שינג'וקו למלון (בסביבות 5-7$) מאוד מקל ולנו גם השתלם כי היינו 4 אנשים. במלון עצמו יש חנות נוחות (קומביני) של 7/11 שכל מי שטייל ביפן מבין שזה דבר מעולה. בקרבת המלון יש שני סניפים של Starbucks. אחד ממש מול המלון והשני מרחק צעדים ספורים ממנו. בנוסף יש סניף נוסף של חנות נוחות של Family Mart. החדרים לא גדולים אבל המקלחת מאוד מרווחת. אנחנו היינו מאוד מרוצים מהמלון.
1 לילה בפוג'י - מלון Fuji View Hotel אנחנו היינו בחדר מסורתי. לפי האתר יש במלון גם חדרים מערביים. המלון מוקף בשטח עצום של גנים ממש על אגם קָוואגוּצִ'י (Kawaguchi) ומהמסדרון של הקומה שלנו התגלתה התמונה הזאת. במלון יש אונסן מצויין ללא עלות נוספת, וכמו שזה בדרך כלל במלונות עם אונסן המחיר לא זול. למעשה זה המלון הכי יקר שבו שהיינו בטיול.
מפוג'י נסענו לעמק קיסו לעיירה מגומה. מומלץ מאוד לטייל שם ולבקר בעיירות נוספות באיזור. רוב האנשים עושים ברגל חלק קטן מדרך ה- Nakasendo ממגומה (Magome) לטצומגו (Tsumago). אנחנו הגענו מאוחר ולכן עשינו רק חלק מהדרך. פה יש הצעה לטיול ברכב בין המקומות. החנויות בעיירות נסגרות מוקדם לכן תשתדלו לתכנן את הזמן כך שתסיימו את השביל בשעות הצהריים המאוחרות.
מקיסו נסענו ללילה הראשון במצומוטו ( זמן נסיעה של שעתיים וחצי - שלוש)
3 לילות במצומוטו - ישנו מחוץ לעיר. לא מצאנו משהו מתאים בעיר עצמה (שבוע הזהב) ובגלל שהיינו עם אוטו לא התעקשנו. לא היינו מרוצים ממקום הלינה לכן אני לא מציינת את שמו. זו היתה לינה מסורתית. מה שכן ההתחלה היתה טובה:
אין מה לעשות, יש להם את זה ליפנים.
בחרנו לישון 3 לילות רצופים במצומוטו כי המיקום שלה נוח ליציאה לטיולים הן לעמק קיסו והן לשמורת קמקוצ'י. התכנון היה מוצלח. הילדים לא אהבו את מצומוטו אבל כבסיס לטיול כוכב היא מוצלחת ללא ספק. לא ירד גשם אבל היה קר וגם ביום שמש יפה נשבה רוח קרה ולא נעימה שלא איפשרה טיול ברחובות. בלילות הטמפרטורה ירדה אפילו מעט מתחת ל-0.
בבוקר היום הראשון במצומוטו
נסענו לחוות הוואסבי שנמצאת בקרבת מקום. זהו למעשה, מרכז מבקרים גדול שמטרתו העיקרית היא להוציא כמה שיותר כסף מהמבקרים. הכניסה למקום והשוטטות היא בחינם. החווה משופעת בחנויות שבהם מוכרים וואסבי לצורותיו וכן במסעדות. מעניין לראות כיצד מגדלים את הוואסבי וכדאי לדעת שוואסבי אמיתי תוכלו להשיג ולטעום אך ורק ביפן בין השאר מכיוון שוואסבי חייב להיות במים בכל שלבי הגידול שלו. הוואסבי שאנחנו מכירים במערב, עשוי משורש חזרת.
סיור קצר בחווה גם כי אין הרבה מה לראות אבל בעיקר כי היתה רוח קרה ולא נעימה. לכן החלטנו ללכת למוזיאון לאמנות במצומוטו כדי לראות את עבודותיה של האמנית יאיואי קוסמה ילידת מצומוטו.
למחרת הלילה השני במצומוטו
נסענו לשמורת קמיקוצ'י אחד מהמקומות היפים שהיינו בהם. הנסיעה לשמורה ממקום הלינה שלנו ארכה כ-40 דקות. מחנים את האוטו במגרשי חניה מוסדרים שמהם לוקחים אוטובוס או מונית (כ-40$) לשמורה. הסיור בשמורת הטבע עצמה לוקח לפחות שלוש שעות. היה מאוד קר. אורכו של המסלול המעגלי שעשינו הוא בין שבעה לשמונה ק"מ. קחו בחשבון שהטיול בשמורה יקח לכם את מרבית היום.
את היום סיימנו ברחצה באונסן עתיק בעיר מצומוטו.
לילה אחרון במצומוטו
אנחנו בדרכנו לקנזאווה. לאורך קילומטרים במקביל לכביש המהיר באיזור העיר נגאנו ראינו שדרות ארוכות של עצי דובדבן בשיא פריחתם ומתחת לעצים משפחות יפניות עושות פיקניק.
ביקור בפארק קופי השלג (Jigokudani Monkey Park) היה חלום אולם לצערי היה זה מה שנקרא: "החלום ושיברו". מקום קטן, מסריח, עשרות קופים מתרוצצים מסביב, יש בריכה חמה אחת קטנה, שבעת ביקורנו לא רחץ בה אף קוף. מסתבר שהקופים נכנסים לבריכה רק בימי השלג הקרים. ההגעה למקום היא בשביל מאוד צר ובירידה מהפארק היתה לנו בעיה גדולה לצאת מכיוון שהשביל הוא דו סיטרי. בדיעבד הינו מוותרים על הפארק הזה. יש המון קופים בשמורת קמקוצ'י עצמה שמסתובבים חופשי ליד המטיילים וזה מספיק והותר כדי להתרשם מהם. בכל זאת אני אציין שהבן הצעיר שלנו מאוד נהנה בפארק.
2 לילות בקנזאווה
הדרך מפארק קופי השלג לקנזאווה ארוכה (כשלוש שעות נסיעה). הגענו למלון (שנמצא קצת אחרי קנזאווה עצמה) בשעות הערב. התכנון היה להחזיר את הרכב למחרת בבוקר בקנזאווה ולטייל שם כל היום.
זו לנו הפעם השנייה בקנזאווה עיר שמאוד אהבנו בביקור הקודם והרגשנו שלא מיצינו אותה. הפעם נאלצנו ללון בעיר קומטסו הסמוכה (שוב בגלל שבוע הזהב כל המלונות בקנזאווה היו תפוסים). המלון Hotel Granbinario Komatsu התגלה כמלון מצויין והוא ממוקם מטרים ספורים מתחנת הרכבת. בעיר יש אמנם שדה תעופה אבל קומטסו עצמה עיר לא מעניינת. אף אחד לא דובר אנגלית ובמסעדות אין אפילו תפריטים באנגלית.
על הבוקר יצאנו לכיוון קנזאווה. נסיעה קצרה ואנחנו נפרדים בצער מהאוטו ויוצאים לשוטט בעיר. דבר ראשון צעדנו לכיוון תחנת הרכבת של העיר. מבנה מאוד מרשים אבל מה שהיה חשוב באותו רגע (עשר בבוקר) זה משהו להכניס לפה, ואין טובה מתחנת הרכבת של קנזאווה למטרה זו כיוון שבדומה להרבה תחנות רכבת גדולות ביפן יש בה חנות אוכל עצומה. "אנטו" הוא אזור המזון והממתקים בתחנת הרכבת והוא מורכב ממתחם גדול של דוכנים שבחלקם יש גם מקומות ישיבה. אפשר לבלות שם שעות. אנחנו לצערי נאלצנו לצאת משם מהר מדי.
כיוון שהכרנו את העיר היה לנו קל להתמצא בה והספקנו לראות ביום אחד את כל מה שרצינו ואף יותר. הבנים לא אהבו את העיר. אנחנו מאוד מאוד נהננו.
כל הפרטים על טיול בקנזאווה תוכלו למצוא פה.
בקנזאווה מייצרים עלי זהב לעבודות יד לכן אפשר למצוא עלי הזהב בגלידות, בעוגות, בקרמים וכמובן במוצרים כגון תיקים, ארנקים ועוד.
המלצות שלי:
1. מסעדה הודית מצויינת בקנזאווה למי שכבר נמאס מסושי ואוכל יפני (זה קורה בשלב כלשהו).
2. בית מלון מקסים ומיוחד בקנזאווה שבו ישנו בפעם הקודמת והצטערנו מאוד שלא הזמנו לילה נוסף אז, ועוד יותר הצטערנו שלא הצלחנו למצוא מקום הפעם.
חזרנו עם ערב ברכבת לקומאטסו (כ-25 דקות) ללילה האחרון בעיר. ניצלנו את ההזדמנות וקנינו כרטיסי רכבת למחרת היום לקיוטו (כ-60$ לכרטיס). הרכבת המהירה שיוצאת מקנזאווה לקיוטו עוצרת בקומאטסו. הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי.
3 לילות בקיוטו - ישנו במלון Hotel Sunroute Kyoto Kiyamachi חדרים בגודל 18 מ"ר (חדר גדול ביפן) מלון חמוד ונעים. המיקום בסדר (מרחק הליכה לשוק נישיקי והאיזור) יש כנראה מרכזיים ממנו אבל אנחנו היינו מאוד מרוצים.
הביקור בקיוטו היה הפעם מהנה בהרבה מהפעם הראשונה. הילדים מאוד אהבו את העיר. לא הלכנו לכל המקדשים הרבים שנחשבים אמנם לגולת הכותרת של קיוטו אבל אנחנו בחרנו לטייל במקומות שיותר עניינו אותנו במיוחד איזור השוק.
היינו גם ביער הבמבוקים (היה עמוס ולא נהננו והאמת שראינו יער במבוקים גם בעמק קיסו), כל הבנים היו גם במקדש Rengeoin Sanjusangendo - מקדש 1001 האלות (מקסים) ואנחנו ההורים לבד, לקחנו יום אחד השכם בבוקר מונית למקדש פושימי אינארי שפספסנו בביקור הקודם.
להגיע לשם מוקדם בבוקר לפני גדודי התיירים היה רעיון חכם. ראיתי שהרבה אנשים ממליצים להגיע למקדש בשעת השקיעה. אומרים שמאוד נעים ויפה לטפס בשעות האלה.
ביום שישי בערב - התארחנו בקבלת פנים בבית שלום. יצרנו איתם קשר במייל כדי לתאם את ההגעה. חוויה מרגשת מאוד גם בפעם השנייה. הילדים מאוד נהנו.
בעצב רב נאלצנו להיפרד מקיוטו בשבת בצהריים כדי לקחת רכבת לשדה התעופה קנסאי באוסקה (30$ לאדם ומעט יותר משעה של נסיעה) ומשם טיסה של שעה לשדה התעופה נאריטה.
הסיבה שבחרנו לטוס ולא לנסוע בשינקנסן (3.5 שעות) לטוקיו היתה כי אין רכבת ישירה לשדה התעופה, וצריך היה להגיע לטוקיו ומשם עוד רכבת לנאריטה. במידה והיעד הוא טוקיו עדיף לקחת רכבת ולא טיסה.
1 לילה בשדה התעופה נאריטה - נפלנו על מלון גרוע לכן לא ממליצה עליו אבל הרעיון לישון בשדה התעופה בלילה האחרון היה חכם ונכון לנו. הטיסה יצאה ברבע לשתיים עשרה בצהריים. נחתנו בישראל בעשר בלילה אחרי טיסה ארוכה ומעייפת (12 שעות מטוקיו לאיסטנבול, ריצה מטורפת לשער המטוס שיוצא לישראל וטיסה קצרה של עוד שעה וארבעים מטורקיה לארץ).
זה הפוסט הראשון על הטיול המשפחתי שלנו ליפן. על החוויות האישיות והמיוחדות שלנו והמלצות על מקומות יפים ומסעדות טובות אכתוב בפוסטים הבאים.
מי שאהב את הפוסט מוזמן להירשם למטה לרשימת התפוצה כדי לקבל את כל הפוסטים החדשים ישר לתיבת המייל.
על טיול משפחתי של משפחה אחרת תוכלו לקרוא בבלוג היפנית הקטנה של אורית מצא