החיים סילאן

אמנות עכשווית בהודו

הודו - מי ידע שיש בה סצנת אמנות עכשווית רותחת, אמנים מצוינים ועבודות מרשימות ועוצרות נשימה


לא חושבת שאחטא לאמת אם אכתוב שרוב המטיילים בהודו לא מגיעים אליה בגלל האמנות ובטח שלא בשביל לראות אמנות עכשווית. גם מכורים כבדים להודו לא יודעים שניתן למצוא בה סצנת אמנות עכשווית פעילה ואמנים מצוינים.

אני לא הייתי מעודי בהודו, וגם לא מתכננת להגיע לשם אי פעם (מעדיפה מקומות נקיים לטייל בהם).

אבל, לאחרונה שמעתי הרצאה של רותם רוף שעסקה באמנות עכשווית בהודו שסקרנה אותי עד מאוד.

מסתבר שבשנת 2012 אצרה רותם רוף יחד עם תמי כץ־פרימן תערוכה קבוצתית של אמנות הודית עכשווית בשם "צפיפות החומר" במוזיאון תל אביב. לצערי, לא ראיתי אותה וחבל כי מסתבר שבהודו עושים אמנות נפלאה.


הודו

היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ביתה של "חברת מעבר" שלדעת רבים היא המגוונת ביותר בעולם.

כשבוחנים את תהליך הגלובליזציה בהודו, ניתן לראות כי מוצרים או רעיונות שביקשו לכפות את עצמם על אורח החיים של האדם ההודי ולהפכו לאחר לא התקבלו על ידי הקהל; לעומתם מוצרים או רעיונות שהצליחו להשתלב במערכת האמונות המסורתית ובאורח החיים המקומי ולהיטמע בהם כאילו היו שם מאז ומעולם, התקבלו בחיבוק רחב.

אמנות הודית עכשווית תואמת את המגוון התרבותי והאידיאלוגי של האומה, ובזכות הגלובליזציה המהירה הולכת ותופסת מקום בעולם האמנות הבינלאומי.


שני אירועי אמנות חשובים לאמנות עכשווית המתקיימים בהודו תרמו להתפתחותה של סצנת האמנות העכשווית ההודית. הראשון שבהם הוא יריד האמנות בדלהי שמתקיים כל שנה בסוף ינואר והביאנלה לאמנות שמתקיימת אחת לשנתיים (בשנים הזוגיות) בקארלה שבדרום הודו.


יריד האמנות בניו דלהי

בשנת 2008 נפתח לראשונה יריד האמנות בניו דלהי. באותה תקופה החל עולם האמנות לגלות את האמנות ההודית העכשווית. כיום, זהו היריד הגדול ביותר לאמנות הודית מודרנית ועכשווית ולפלטפורמה המובילה בדרום אסיה לאמנות מודרנית ועכשווית".


היריד הראשון נפתח עם כ- 6000 מבקרים, 34 תערוכות ומעל 550 יצירות אמנות עכשוויות ומודרניות.

מאז (למעט בשנת 2010) מתקיים היריד מדי שנה בסוף ינואר, בעיר הבירה ניו דלהי, ונמשך 3 ימים כאשר בפועל הפעילות האמנותית סביבו נמשכת כחודש ימים.

ביריד שהסתיים השנה הציגו 81 גלריות הודיות מובילות מרחבי היבשת וביקרו בו כ-200,000 איש.

היריד משקף את סצנת האמנות המתפתחת במדינה, כמו גם את סצנת האמנות במדינות השכנות, ומטרתו לאפשר לקהלים מקומיים ובינלאומיים להיחשף לסצנת האמנות של הודו ודרום אסיה.


אמנות הודית מסורתית

במהלך מאות שנים, נוצרה בהודו אמנות עשירה, שהיטיבה לשקף את החיים בהודו ואת הקשר והתלות ההדדית בין האדם לבין הטבע. הדת השתמשה באמנות ככלי שבאמצעותו הועברו המיתוסים הקדושים, לצד הבטחה להתעלות רוחנית שמעבר לקיום האנושי הארצי.

האמנות ההודית המסורתית כוללת סוגים רבים של אמנות: ציור, פיסול, כלי חרס, ויצור טקסטיל כגון משי.

העיצובים העממיים צבעוניים ועוסקים במוטיבים דתיים ומיסטיים.

האמנות ההודית הושפעה בעיקר ממרכז אסיה ואיראן וגם מאירופה.

קולניאליזם והשפעתו על האמנות ההודית

הפיכתה של הודו למושבה בריטית ב־1858 הובילו לשינויים שאילצו את האמנים להתמודד עם תפיסת עולם שונה וחדשה.

חיקוי המציאות הפך לערך אמנותי, האמנות הפכה כלי תיעוד לחוויות חדשות וליצירתה של זהות לאומית הודית, ואף לקחה חלק במאבק הפוליטי לעצמאות.

אמנות הודית עכשווית

האמנים ההודים הפועלים כיום באים משכבות חברתיות שונות, ועבודותיהם עוסקות בנושאים המעסיקים אמנים בכל העולם. כגון: מתח בין מסורת ומודרניּות, תהליכי עיור ופיתוח מואצים והמחיר האקולוגי והאנושי שהן גובים, ביקורת על תרבות הצריכה והגלובליזציה, מתחים דתיים וקונפליקטים פוליטיים, סוגיות מגדריות ועוולות חברתיות.

עם זאת, אמנים הודים עכשוויים ממשיכים להשתמש בעבודתם גם בסמלים וסממנים של האמנות המסורתית, ובמיוחד ברעיון הרואה את העולם כמרחב של ארעיות ואשליה (maya).

השימוש של אמנים עכשוויים במסורות עבר לצד עיסוק בנושאים עכשוויים ושימוש בטכניקות מודרניות הם

הבסיס לתהליכים של התפתחות וחידוש באמנות ובתרבות.


מוזמנים להכיר כמה אמנים הודים עכשוויים


הראשון וכנראה המוכר מכולם הוא אניש קפור (Anish Kapoor)

אניש קאפור נולד במומבאי בשנת 1954 לאם יהודייה מיהדות בגדאד שבהודו, ולאב הודי בן דת ההינדו מחבל פנג'אב. סבו מצד אימו היה חזן בבית כנסת בעיר פונה.

בשנת 1970 עלו קאפור ואחיו לישראל והתגוררו בקיבוץ גן שמואל. כעבור שנתיים לאחר שלא התקבל ללימודים בבצלאל עבר להתגורר באנגליה, שם התקבל ללמודי אמנות.

אניש קפור, חתן פרס טרנר יוצר פסלים אלגנטיים המשלבים חומרים פשוטים וצורות גיאומטרית. בשנות השמונים יצר פסלים ביומורפיים באבן גיר וחומרים טבעיים אחרים. מאוחר יותר החל קאפור לחקור את נושא "החלל" ביצירות אבן רחבות היקף. בשנת 2006 הציג במרכז רוקפלר בניו יורק, את Sky Mirror, פסל נירוסטה במשקל 23 טונות, ובגובה של שלוש קומות, שמשקף את קו הרקיע של ניו יורק.

Sky Mirror, Anish Kapoor, 2006, New York
Sky Mirror, Anish Kapoor, 2006

 turning the world upside down by anish kapoor (2010) in israel museum, jerusalem
היפוך עולם, אניש קאפור, 2010 מוזיאון ישראל ירושלים



זרינה השמי (ZARINA HASHMI)

זרינה השמי הידועה בשמה הפרטי בלבד החלה לעסוק באמנות לאחר נישואיה ועזיבת הודו בשנת 1958.

היא נחשבת לאחת מהאמניות הידועות והוותיקות שיצאו מהודו ומתגוררת כיום בארצות הברית.

זרינה, בעלת תואר במתמטיקה, נולדה כמוסלמית, מה שמשפיע על האמנות שלה בה היא משתמשת באלמנטים חזותיים מעיטורים דתיים אסלאמיים הנפוצים באדריכלות האסלאמית.

עבודותיה הגאומטריות הן מינימליסטיות והיא מרבה לחקור את מושג הבית כמקום גמיש ומופשט שאינו קשור לחלל פיזי מוגדר.






סומאשי סינג (Sumakshi Singh's)

אמנית ילידת 1980. סינג קיבלה את תואר ראשון באומנויות והיסטוריה של האמנות מאוניברסיטת מהרג'ה סאיג'יראו בארודה, הודו, בשנת 2001 ואת ה- BFA שלה לציור ורישום מבית הספר לאמנות בשיקגו, בשנת 2003.

הוא אמנית בינלאומית שעבודותיה הוצגו בכל העולם כולל בישראל, היא מורה שלימדה במשך חמש שנים בבית הספר לאמנות בשיקגו והרצתה באוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת קולומביה ועוד.

עבודותיה נעות על הרצף שבין מיצב, ציור ופיסול.

בעבודותיה היא משתמשת בנייר ובחוטים ורבות מהן דורשות שעות רבות של עמלנות וסבלנות.