טיול אמנות לפירנצה ורומא בעקבות קראווג'יו ואיך זה קשור לחג הביכורים
זה סיפור על טיול לפירנצה ורומא שעשיתי בעקבות הצייר מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'יו חלוץ סגנון הבארוק ואחד הציירים המשפיעים ביותר על האמנות מתקופתו ועד ימינו.
בחודש אוקטובר 2014 כמה ימים אחרי שהגשתי את עבודת הגמר שלי לתואר שני בחינוך לאמנות עליתי על מטוס בדרכי לאיטליה.
למה קראווג'יו
מטרת הטיול היתה לראות ציורים מפורסמים מתולדות האמנות ובייחוד את עבודותיו של קראווגי'ו. למה קראווג'יו אתם שואלים? הכל התחיל בקורס שנקרא: "קראווגי'ו וקראווג'יזם" אותו העביר ד"ר יוני אשר. יוני שמלמד כבר למעלה משלושים שנה קורסים בתולדות האמנות, נכנס לכיתה בשיא ההתלהבות כאילו זה השיעור הראשון שלו בנושא. הוא אפילו לא רצה שנעשה הפסקה בין השיעורים כדי שלא נפספס חומר. באותו זמן לא ממש התחברתי לאמנות הקלאסית.
קשה היה להישאר אדיש להתלהבותו של ד"ר יוני אשר ולאט לאט, עם התקדמות השיעורים והידע שנצבר התחלתי להתעניין גם באמנות הקלאסית. זה היה קורס סמינריוני שעסק גם בצייר עצמו, אבל במיוחד בהשפעה הרבה שהיתה לו על האמנים בני תקופתו ועל האמנות המודרנית. עד קראווג'יו, האמנות הקלאסית היתה אמנות מִימֶטִית (מחקה) כלומר, ככל שנושאי היצירה היו דומים יותר למציאות כך היצירה היתה מוערכת יותר והיוצר שלה נחשב לאמן טוב. קראווג'יו היה הראשון שביקש לצייר את המציאות כמו שהיא על פגמיה וכיעורה. הכל היה ראוי להיות מוצג על הבד.
הוא התעלם מתפיסת היופי המקובלת על האמנות בתקופתו, זו שקשרה את היפה לטוב ואת המכוער לרע. קראווג'יו השתמש ביופי ובכיעור על פי רצונו, והפך לראשון שהשתמש ביצירה האמנותית ככלי לביטוי אישי ויצירתי.
הוא התחיל לצייר את הקדושים הנוצריים מסיפורי הברית החדשה והתנ"ך בדמותם של אנשים רגילים מהעולם שסבב אותו. יצירתו "מות מריה", עוררה סערה גדולה כשהוא בחר להשתמש בזונה שנמשתה מהטיבר כדוגמנית שתייצג את מריה (מספרים שהאמן בילה בבתי הבושת של רומא, התיידד עם זונות, ועשה בהן שימוש כדוגמניות). החופש לבחור את נושאי הציור הוא פריצת דרך שבעקבותיה יתפתח בעתיד הציור המופשט. מעטים הם הציירים שהשפיעו על פני תקופה ארוכה כל כך על אמנות הציור כמו קאראווג'ו.
קראווג'יו - צייר פורץ דרך
ציוריו של קראווג'יו, מתאפיינים בריאליסטיות נוקבת. הסיטואציות בציוריו משקפות את טבעו האפל של האדם. בעבודותיו, ניתן לראות בין השאר, גם ביקורת חברתית שלא נראתה עד אז באמנות.
כשרואים ציור של קראווג'יו ניתן לזהות אותו גם אם לא קוראים את שם הצייר כי אין צייר שהצליח לצייר הבעות פנים כמוהו. גם השימוש הדרמטי שלו באור וצל הוא ייחודי וחדשני. חייו של קראווג'יו היו סוערים לא פחות מציוריו. ולאחר שנאשם ברצח נאלץ לברוח מרומא לנאפולי ולמלטה.
טבע דומם (still life)
"טבע דומם" הוא נושא באמנות המתמקד בהצגת עצמים דוממים כגון: פרחים, פירות, פריטי מזון אחרים, כלים וכדומה.
בחג הביכורים, נהגו היהודים לעלות לבית המקדש עם הפירות הראשונים של השנה ולהעניק אותם במתנה לכהנים.
גם אצל הנוצרים יש חשיבות לביכורי הפירות שהוצעו כמעשר לאלוהים, מתוך אמונה שכך יהיו יותר פירות במשך השנה.
בחזרה לסמינריון מתחילת הסיפור. בסיום הקורס היתי צריכה להגיש עבודה. אני החלטתי לבדוק כיצד מפרשים חוקרים שונים את עבודות "טבע דומם" של קראווג'יו. עוד מהתקופה שבה פעל קראווג'יו יש התעניינות עצומה בציוריו. אחד הנושאים הנחקרים היה נושא ה"טבע דומם" בעבודותיו ובמיוחד נסיון לפענח את משמעות הפירות המופיעים בציורים.
למה הציור "סלסלת פירות" נחשב ליצירת מופת
במהלך השנה הראשונה שלו ברומא, עבד קראווג'יו בסטודיו של הצייר ג'וזפה סזרי שהתמחה בציורי פירות ופרחים. סלסלת הפירות שצוירה בין 1594 ל -1598, היא חלק מהציורים הראשונים שלו. היום תלוי הציור בגלריה אמברוסיאנה של מילאנו.
"סלסלת פירות" נחשב לציור ה"טבע דומם" האיטלקי הראשון. אף על פי שציור של "טבע דומם" היה נפוץ באירופה של סוף המאה השש-עשרה לא כך היה באיטליה שם הנושא נחשב לנחות. הגיע קראווג'יו, והפך את סלסלת הפירות ל"גיבורת" הציור בפעם הראשונה. בכך נתן כבוד חדש ל ז'אנר של "טבע דומם".
לדבריו, של קראווג'יו המאמץ שהוא השקיע בציור הזה היה שווה ערך למאמץ שהוא השקיע בציור דמויות אדם.
העבודה נחשבת ליצירת מופת חשובה, כי קראווג'יו שינה בה את האופן שבו מציירים טבע דומם. הדיוק שבו צוירו הפירות, הרקבון על התפוח שנאכל על ידי תולעת, העלה היבש של התאנה והאבק על הענבים כולם נמצאו ראויים לציור על הבד של קראווג'יו. הוא לא חיפש ייצוגים יפים ומהנים, אלא את המציאות. בכך מקדים קראווג'יו את זמנו: הוא מראה שכל מה שרואה האמן הוא חומר לציור כולל הפגמים.
איך חקרו את הציורים
הסטוריונים לאמנות ניסו לתת פרשנויות שונות ליצירותיו של קראווג'יו שהותיר רשומות מעטות פרי ידו.
הם עשו זאת בין השאר בעזרת מידע ארכיוני שסיפק היסטוריה עשירה של האיש, ניתוח של הציורים, סגנון וטכניקה, ואף תובנות פסיכולוגיות במקרה של דיוקנאות. בנוסף, נעשה ניתוח היסטורי של התקופה (שהייתה מבוססת על פטרוני אמנות שהשפיעו על נושאי הציור הרבה פעמים), ניתוח של המשמעות הדתית בציוריו, תוך בחינת הסמלים הדתיים המופיעים בהם וכו'.
כמו החוקרים, גם צופים רגילים שעומדים מול יצירה ינסו להבין אותה. בדומה להיסטוריונים של האמנות גם אנחנו נוכל להבין את היצירה בעזרת מידע חיצוני כגון: הכרות עם מנהגי התקופה, עם הביוגרפיה של האמן, טכניקות שהיו בשימוש בתקופת היצירה ועוד ועוד.
גישה פרשנית אחת
החוקרים מציעים מספר פרשנויות לעבודות "טבע דומם" של האמן. חלקם רואים בציורים נסיון של קראווג'יו להראות את מיומנותו יוצאת הדופן בציור. הנחה נוספת היתה שהציורים הם עדות לחקלאות באותה תקופה, והיצירות מדגישות את המגוון העשיר של הפירות (במיוחד תפוחים ואגסים) של התקופה. לדעתם של החוקרים הללו, קראווג'יו צייר את מה שראה, ופירות בשלים וחורי תולעים, פשוט מייצגים את העולם האמתי. המחלות והמזיקים בציורים מוכיחים שהם היוו בעיה אז כמו עכשיו.
ואניטס (הבל הבלים)
ציוריו של קראווג'יו התאפיינו בריאליזם נוקב. לפיכך ניתן לשייך את הריקבון וחוסר המושלמות של הפירות בציוריו לאותו ריאליזם, ריקבון כחלק ממחזור החיים של הטבע (מה שמכונה ואניטס). דימויים של מוות וריקבון מופיעים בציורים רבים בתקופתו של קראווג'יו והם סימלו את ארעיות החיים. מתוך הכרות עם המסורת של התקופה שבה פעל קראווג'יו מניחים הפרשנים שגם בציוריו הכוונה של הריקבון באה לייצג את הריקנות, את העולם החומרי המתכלה ואת החיים שהולכים ואוזלים. אולם, החידוש אצל קראווג'יו הוא בכך שהוא לוקח פירות שמסמלים נצח ותחייה ומצייר אותם בהקשר של ואניטאס שמייצג את חיי החומר והכיליון.
ציורים של נערים עם סלסלת פירות
1. נער עם סלסלת פירות - בתמונה רואים בחור צעיר, מפתה שיופיו הפיזי דומה לסלסלת הפירות שהוא מציע לצופה (הדוגמן בציור הוא מריו מינטי צייר סיציליאני שהיה באותה עת בן 16). בגלל כתפו החשופה בצד השמאלי והלבוש דמוי הטוגה שלו, נחשב הנער כדמות משל לממלכה קלאסית עתיקה. הוא זוהה כוורתמוס - אל הגנים המיתי. החידוש בציורים אלה של קראווג'יו היה שהוא צייר את הדיוקן ואת הפירות כאילו הם שווי ערך.
נער עם סלסלת פירות, 1593
2. בכחוס
בכחוס, 1595
3. הבכחוס החולה
בכחוס החולה, 1593
הבכחוס החולה מכונה גם דיוקן עצמי כבכחוס. הציור צויר בשנותיו הראשונות של קראווג'יו ברומא.
באותה תקופה היה קאראווג'ו חולה מאד, והיה מאושפז למעלה מחצי שנה בבית החולים. גם כאן הדוגמן בציור הוא ידידו הטוב של קאראווג'יו - מריו מינטי.
הרקע החברתי לציורי הנערים של קראווג'יו
כשמתבוננים בציורי הנערים עם הפירות, כדאי להבין את הרקע החברתי באיטליה באותה תקופה.
במאות ה-16-17 היו לאורך חצי האי האיטלקי, אקדמיות הומניסטיות שהיוו אלטרנטיבה לאוניברסיטה ולפורומים של האבירים מהמעמד העליון. את האקדמיות איכלסו סטודנטים, פרופסורים, מוזיקאים, אמנים, סוחרים ועוד. האקדמיה הייתה מועדון גברים חילוניים שנפגשו באופן קבוע. הייתה לה תכלית חברתית והיא היתה חלק מחיי היומיום. חברי האקדמיה נהגו לארגן משחקים והצגות ובכך לספק לחבריה אפשרות להתאוורר מהלחצים והשגרה השוחקת. כתוצאה מהדינמיקה שהתקיימה בין צעירים למבוגרים נוצרה במקומות אלה אוירה חושנית. הייתה פתיחות רבה למיניות אגרסיבית והתבדחות על מעשי סדום והומו ארוטיות. היו גם פסטיבלים שבהם אפשרו למשתתפים לשבור את גבולות ההתנהגות החברתית הנאותה ולעסוק במשחק תפקידים מיני.
הפטרון של קראווג'יו, שתמך בו כספית וזיהה את כשרונו, הכיר היטב את החגיגות שהתקיימו באקדמיות השונות ובבתים הפרטיים וכסוחר תמונות, המליץ כנראה, לקראווג'יו לצייר ציורים שיהיה להם ביקוש בחוגים מסוימים.
הפירות כסמל ארוטי
השוואה של צעירים אטרקטיביים לפירות מפתים בציור, היתה מקובלת עוד לפני תקופתו של קראווג'יו, ברומא ובכל מרכז איטליה במאה ה-16 (אפילו אצל לאונרדו דה וינצ'י) אם כי בד"כ הנושא היה ילדה.
גם דימויים ארוטיים בפרי היו מוטיב נפוץ ומקובל מאד באותה תקופה, והם נחשבו כמטאפורה לקיום יחסי מין. מטאפורות ליחסי מין הוצגו גם בשירה, בסאטירה ובקומדיה. גסות הפכה למרכיב טקסי בטקסי הפריון הנהוגים ע"י היוונים והרומאים לאלים שלהם בכחוס ופריפאוס. לפיכך, יש חוקרים הסבורים, שהמוטיבים בציורים הם ביטוי לשחרור המיני שהיה שכיח באותן אקדמיות לגברים.
בשנים האחרונות חקרו מבקרי אמנות ואנשי אקדמיה את מוטיב ההומוארוטיקה ביצירותיו של קאראווג'יו, ויש המשערים שהוא עצמו קיים אורח חיים הומוסקסואלי.
הפירות בציורי "טבע דומם" של קראווג'יו הם סמלים הקשורים לנצרות
פרשנות נוספת, שמתייחסת בעיקר לציור "ארוחת ערב באמאוס" רואה במוטיב הפירות בציורי "טבע דומם" של קראווג'יו סממנים וסמלים הקשורים לנצרות.
ארוחת ערב באמאוס הוא ציור שנמצא בנשיונל גאלרי בלונדון, ונחשב לאחד משיאי הקרירה של קראווג'יו. בציור רואים סצנה של "ארוחת ערב באמאוס" (המקום נמצא בכניסה לפארק קנדה ליד ירושלים) שבה, לפי האמונה הנוצרית, פגש ישו שניים מתלמידיו, לאחר שקם לתחייה. ישו עצמו (באמצע הציור) שובר את הלחם ונותן אותו לשליחיו. קראווג'יו בוחר לצייר את רגע השיא, את הרגע שבו התלמידים מגלים שהם יושבים עם ישו המשיח. קראווג'יו, וזו הגאונות שלו, לוקח ארוע מוכר אבל מתייחס אליו בדרך חדשה, רעננה, מקורית. משמאל רואים את אחד התלמידים כשהוא באמצע קימה מהכסא, התלמיד השני פורס את ידיו בהפתעה הדמות הנוספת בצד שמאל היא של בעל הפונדק שאינו מודע למתרחש. פניו נשארות בצל, הוא לא רואה את ה"אור". קראווג'יו משתמש באור להעברת המסר הזה.
בסעודה יש לחם, עוף, יין לבן, מים, וסל מפתה של פירות המצויירים בצורה ריאליסטית. הסל כמעט נופל מהשולחן מול פנינו. הציור, בצד ההערצה שעורר לקראווג'יו היה גם מושא לביקורת: דבר ראשון התייחסה הביקורת לאופן שבו צויר ישו, ללא זקן ונראה כשיכור. ציור לא "דתי" ולא אופייני לתקופתו. שנית, היתה ביקורת גם כלפי הפירות שבחר קראווג'יו לצייר, כי אלו פירות שלא ניתן למצוא בתקופת הפסחא (שבה התרחש הארוע). זאת ההוכחה לדעת החוקרים שלפירות יש תפקיד סימלי והם עדות לכך שלסלסלת הפירות יש חשיבות רבה בעיני קראווג'יו.
בימי קדם, ענבים היו סמל לאלים ולפוריות. אצל הנוצרים היין מסמל את דמו של ישו ולפיכך הוא מסמל גם חיי נצח. בציור של קראווג'יו הפירות הם לפיכך, מטאפורה לתחיית המתים.
אף על פי שקראווג'יו מרד במסורת הציורית של אמני התקופה ומעולם לא העתיק את הדגמים העתיקים בהכנעה, ציורי הפירות הם לדעת החוקרים, הוכחה לכך שקראווג'יו לא רק שלא ניסה להימנע או לבוז למורשת הקלאסית, אלא להיפך, הוא למד אותה והתייחס אליה ברבות מעבודותיו.
פירנצה
נחזור לטיול איתו פתחנו. מטרת הטיול היתה כאמור, לראות את כל העבודות הקלאסיות עליהן למדתי במשך שנתיים.
לכן, התחנה הראשונה היתה פירנצה. שם בגלריה אופיצי הידועה, מתרכזות עבודות קלאסיות רבות מהמוכרות בעולם.
ושם יש גם חדר שמוקדש לציוריו של קראוג'יו. אבל לפני הכל הלכתי להגשים חלום, ולראות את הציור הולדתה של ונוס של הצייר סנדרו בוטיצ'לי.
לא חושבת שיש מישהו שלא מכיר את הציור הזה. קשה לתאר את ההתרגשות שחויתי מול התמונה. הלב דפק לי חזק כשעמדתי סוף, סוף מול הציור שראיתי מאות פעמים במהלך השנים. ליד הולדתה של ונוס תלוי ציור איקוני נוסף של בוטיצ'לי, "הפרימוורה".
הסיור בגלריה היה מרגש לכל אורכו ובכל חדר התגלתה יצירת מופת חדשה ומוכרת. עברנו בכל הגלריה ורק לקראת סוף הסיור הגענו לחדר עם עבודותיו של קראווגיו. בחדר יש מקבץ גדול מהעבודות שאת כולן הכרתי מהלימודים. הופתעתי לראות שהציור המפורסם "המדוזה" מצוייר בכלל על עץ ומוצג בתוך ארון זכוכית.
הביקור בגלריה היה אחד מאותם רגעים בחיים שלי שאזכור לתמיד. היה זה הגשמה של חלום וסיכום לשנתיים של לימודי אמנות שהיו מהטובות בחיי.
אחרי שסיימנו עם גלרייה אופיצי היו לנו (כמובן) כרטיסים לאקדמיה לאמנות של פירנצה מקום משכנו של "דוד", אחד הפסלים הכי יפים שראיתי בחיי. אחרי דקות ארוכות שבו סבבנו שוב ושוב סביב הפסל נאלצנו לעזוב. היינו צריכים לתפוס את הרכבת לרומא להמשך הטיול בעקבות קראווג'יו.
כרטיסים לגלריה אופיצי ולאקדמיה לאמנות חייבים להזמין מראש (לפי שעות) באינטרנט אחרת תעמדו בתורים ארוכים.
לפני שממשיכים לרומא קבלו המלצה למסעדה הכי טובה באיטליה (ככה אומרים מומחים גדולים ממני) מסעדה משפחתית וזולה בפירנצה.
גם המלון שבו שהינו היה מוצלח ואני ממליצה עליו בחום. זה בניין דירות ששופץ למלון. סויטות גדולות עם מטבח ופינת אוכל.
אחרי שני לילות בפירנצה היפה אנחנו בדרכנו לרומא ברכבת היורוסטאר. הכרטיסים נקנו מראש עוד מהארץ. שעה וחצי של נסיעה (כולל מזון ומשקה שמוגש ברכבת על ידי דיילת) ואנחנו בטרמיני ברומא.
בבוקר למחרת, מתחילים בוילה בורגזה, שהיא אכסניה לעוד כמה ציורים מפורסמים של קראווג'יו (נער עם סלסלת פירות הוא אחד מהציורים שנמצאים שם).
גם לשם הכרטיסים הזומנו מראש. הכניסה לפי שעות.
לראות אמנות קלאסית אחרי שלומדים תולדות האמנות, ומכירים את העבודות מהתמונות זאת חוויה מרגשת. מודה שזאת היתה הפעם הראשונה שבה הצלחתי להנות ולהתרגש מהאמנות הקלאסית ויכולתי להעריך אותה. אבל וילה בורגזה היתה רק ההתחלה. היו עוד שלוש כנסיות שבהן יש עבודות של קראווג'יו ואני הייתי מכוונת מטרה לראות את כולן.
ציורים בכנסיות
ההזמנה לצייר בכנסייה היתה רגע של תפנית בקריירה של קראווג'יו. הגם שכבר היה צייר מוכר שציוריו נמכרו ונחשפו ללא מעט עיניים (בעיקר של המעמד הגבוה), היתה זו הפעם הראשונה שבה עבודותיו הוצגו בציבור ונחשפו לעין כל. העבודות הוזמנו על יד פטרונים פרטיים ולא על ידי הכנסיה אבל הדבר לא מנע מהן להפוך לסנסציה גדולה. אמנים מכל העולם עלו לרגל לרומא והושפעו מאוד מהציורים. ידועה במיוחד קבוצת ציירים מאוטרכט בהולנד שחבריה כונו "הקרוואג'יסטים של אוטרכט". השפעתו של קראווג'יו ניכרת גם בעבודותיהם של רובנס, ורמיר, רמברנט וולסקס ועוד ציירים רבים אחרים.
כנסיית ״סנטה מריה דל פופולו״ היתה הראשונה שבה בקרנו. היא נמצאת בככר פופולו ניתן לרדת אליה ישר מגני בורגזה. בכנסייה שני ציורים של קאראווג׳יו – “צליבת פטרוס הקדוש”, ו”ההתגלות בדרך לדמשק”.
כנסייה נוספת ליד פיאצה נבונה היא “סנט אגוסטינו” שם נמצא עבודה נוספת שצייר קאראווג’יו – “המדונה של עולי הרגל”. בציור נראית מרים כשהיא מחזיקה את ישו בזרועותיה, ולרגליה משתחווים שני עולי רגל. הציור הריאליסטי זעזע את בני תקופתו של קראווג’יו כי האחרון בחר לצייר את מרים עומדת יחפה כאשר הקיר לצידה סדוק ולא מטוייח, בפתחו של בית הניצב בשכונת עוני, בניגוד לציורי התקופה המקובלים, שבהם ישבה מרים על כס מלכות או עמדה בתוך גומחה מעוטרת.
כנסייה אחרונה, גם היא בקרבת פיאצה נבונה, היא “סנט לואיג’י די פראנצ’זי” - הכנסייה הצרפתית של רומא שנבנתה במימון של מלכת צרפת קטרינה, ובה נמצאות שלוש יצירות ידועות של קאראווג’יו מחייו של הקדוש מתיאו.
אחרי ארבעה ימים, הסתיים לו הטיול הקצר הזה שהיה כולו מוקדש לאמנות.
מאז אותו טיול היתי ברומא עוד ארבע פעמים, וכתבתי שלושה פוסטים שונים על העיר. מוזמנים לקרוא אותם.
1. המלצה על סיור אוכל ברומא ועוד הרבה יותר.
2. טיול של חצי יום מרומא לאורבייטו שבאומברייה.
3. פוסט אחרון עם המלצה על סדנת בישול איטלקי וחוויות מההופעה שהיתה הסיבה המקורית לנסיעה לרומא.
חג שבועות שמח וטעים
מוזמנים לקרוא גם את הפוסטים של חברותי שנכתבו בעקבות מפגש שעשינו לקראת החג.
התכנסנו ארבע בלוגריות ניני אטלס מהבלוג חמושה בעדשה, אילנה בר מהבלוג "יצאתי מביתי למסעותי" , הבלוגרית ויקי גורשטיין מהבלוג טעמים מקצה העולם ואני, להפקת ארוחה לטינית לשבועות. ויקי לא רק מבשלת מעולה היא גם מארחת למופת. כל התפריטים שהיא בחרה היו מצויינים. בסוף הפוסט תוכלו לקרוא את כל הפוסטים שנכתבו בעקבות אותו יום וכמובן את כל המתכונים של ויקי. את כולם בישלנו ואכלנו.
אילנה בר - קולינריה מדברית
ויקי גורשטיין - מה זה בכלל אוכל לטיני
Kommentare