החיים סילאן

הגיע זמן איראן


מה עולה לנו בראש כשאנחנו שומעים את המילה איראן? תנו לי לנחש שאמנות זה לא הדבר הראשון שעליו חשבתם עכשיו


צולם על ידיANU

צילום: Anu

קבוצת הפייסבוק "טיולים בראש טוב" הוציאה קבוצת בלוגריות לטיול הכנה סודי לעיר שושן אשר באיראן. הבלוגריות היו אורחות העיר לקראת פתיחת קו טיסות חדש וסודי לעיר. כל החוויות מהטיול המיוחד שלהן מרוכזות כאן.

אותי לא הזמינו לסיור. במקום לשבת לבד ולבכות בחושך החלטתי לפנות לבלוגרית שלומית אורן מהבלוג SO ART, והצעתי לה לשתף פעולה בפוסט על אמנות איראנית. שתינו לא הכרנו אחת את השנייה וגם לא את האמנות האיראנית העכשווית, אבל שלומית (שחזרה לא מכבר משנת לימודים בלונדון שם היא עשתה תואר שני ב - Art Business), לא חשבה פעמיים וישר אמרה כן. לשלומית יש חברה איראנית מהלימודים בלונדון

והיא הבטיחה שתנסה ליצור עימה קשר אולי היא תוכל לתת לנו מידע ממקור ראשון. מה סיפרה לה החברה,

ועוד הרבה יותר תוכלו לקרוא בפוסט של שלומית: "האם ושתי היתה אמנית?" שכבר משמו ניתן להבין שהוא עוסק בנשים.

הפוסט שלי יעסוק באמנים. העבודה על הפוסט היתה מעניינת, מעוררת למחשבה ומאתגרת. ומקווה שגם אתם תרגישו כך בסיום הקריאה.

מה עולה לנו בראש כשאנו שומעים את המילה איראן? המון דברים אבל תנו לי לנחש שאמנות זה לא הדבר הראשון שנחשוב עליו בהקשר של המדינה הגדולה הזאת.

גם אני לא חשבתי אף פעם על אמנות איראנית. למעט הצלמת שאדי גאדיריאן שאת עבודותיה החזקות אני מאוד אוהבת לא ידעתי כלום על סצינת האמנות העכשוית באירן ומחוץ לה. כשהתחלתי לחפש חומר לפוסט גיליתי שבשנים האחרונות התקיימו בישראל שתי תערוכות שעסקו באמנות איראנית. התערוכה הראשונה התקיימה בשנת 2011 בגלריית "חזי כהן" בתל אביב אוצרת התערוכה היתה יעל כץ בן שלום, והיא הוקדשה לעבודות של אמנים איראנים עכשוויים. כשבועיים לפני פתיחת התערוכה "Tension" הודיעו שניים מתוך חמשת האמנים שהיו אמורים להציג בה על ביטול השתתפותם. "הם הציגו במדינה אחרת ושם סגרו להם את התערוכה. הם קיבלו איומים", הסבירה אוצרת התערוכה, יעל כץ בן שלום, את הסיבה לביטול.

האוצרת בחרה בכל זאת לתת ייצוג לשני האמנים שביטלו את השתתפותם ולציין בתערוכה את שמות העבודות שהיו אמורות להיות מוצגות, אף כי שמות האמנים לא נחשפו.

סדרת התצלומים של אחד או אחת משני האמנים הנעדרים נקראת "The lost: The lost Identity, The lost Confidence, The lost Memory, Freedom but not quite".

הרגישות הרבה הכרוכה בהצגת תערוכה בארץ, באה לידי ביטוי גם בכך שרק אחת משלושת המציגים, מיטרה טאבריציאן, הסכימה להתראיין, וגם זאת תוך דרישה להימנע משאלות ביוגרפיות, או כאלה הקשורות בישראל, באיראן ובקהילת הגולים האיראנים. "אני מנסה לשמור על פרופיל נמוך בשל הפרויקטים שאני עושה באיראן", הסבירה.

תערוכה שניה בשם: "אות מאיראן" התקיימה ב-2016 במוזיאון האיסלאם והציגה כרזות טיפוגרפיות של מיטב המעצבים האיראנים העכשוויים. ונתנה הזדמנות להתרשם מזירה תרבותית מרתקת ורוחשת, חרך הצצה אל מה שמעבר לפוליטיקה ולגרעין.

חיפושים אחר מאמרים על אמנות איראנית עכשווית העלו שבאיראן ומחוץ לה יש סצינת אמנות שוקקת חיים ומגוונת מאוד. הגם שעל האמנים האיראנים לקבל אישור ממשרד התרבות וההכוונה האסלאמית לפני הצגת יצירותיהם אמנים איראנים רבים מציגים מחוץ לאיראן. לאמנות האיראנית יש כיום את הביקוש הגבוה ביותר מכל אמנות מזרח תיכונית אחרת, וכמחצית מהכנסות המכירה הפומבית של סותביס של אמנות ים תיכונית, בשנה שעברה , היתה ממכירת עבודות של אמנים איראנים.

רקע

לאיראן, מורשת עשירה, בת מאות שנים באמנות ובמלאכה. טהרן שלפני המהפכה האיסלאמית נחשבה לאחת הערים הקוסמופוליטיות בעולם. מאז שנות ה -60 יש באיראן מוסדות אמנות פעילים ומסורת אקדמית חזקה, "אבל זה משהו שנשכח", אומר אשקאן בגסטאני, מנהל מכירות ומנהל אמנות עכשווית ואיראנית בסותביס. האמנות האיראנית היתה תעלומה במשך כארבעים שנה. מלחמות וסנקציות גרמו לכך שאמנים איראנים התקשו להציג את עבודותיהם ברחבי העולם. רק בעשור האחרון, הצליח סוף סוף המגוון והתחכום של האמנות האיראנית לתפוס את תשומת הלב של עולם האמנות בכללותו, עובדה שמשתקפת כיום, בתערוכות רבות המוצגות באירן ומחוצה לה. היצירה האיראנית והאמנים איראניים, מקבלים הכרה בינלאומית. עם פתיחת הדלתות, מתברר כי המורשת האמנותית הנרחבת של איראן (הכוללת קרמיקה, מתכת, טקסטיל, קליגרפיה, ציור מיניאטורי ואדריכלות ששורשיה הולכים מאות שנים אחורה) השתמרה גם בשנים שבהן הייתה המדינה תחת שלטון דתי. באיראן יש התפתחות רבה בסצינת האמנות, היא נלמדת בבתי הספר, יש שפע של מכללות לאמנות וברחובות ניתן לראות כרזות אמנות וגרפיטי.

צנזורה על אמנות מופעלת באיראן וכוללת רשימת נושאים האסורים להתייחסות, וביניהם גוף עירום, מין, ביקורת או מחאה המופנית לרשויות או לדת. עם זאת, לאמנים חזותיים יש מרחב פעולה רחב יותר להבעה, לעומת מוזיקאים, קומיקאים ואנשי קולנוע וטלוויזיה. האמנים האיראנים, משלבים בעבודותיהם את ההיסטוריה ואת המורשת התרבותית והאמנותית העשירה שלהם אבל גם מושפעים מהאמנות המודרנית האירופית-אמריקנית ומהתנועות הגדולות באמנות האוונגרד.

הצנזורה העצמית של האמנים הגרים באיראן, או של אלו שגלו ממנה, דומיננטית לא פחות ולפיכך הם נמצאים בחיפוש מתמיד אחר דרכים חדשות להעברת המסרים והביקורת שלהם על החברה והמדינה באופן שלא יעורר את התנגדות השלטון. מבקרי אמנות טוענים כי זה אחד ממקורות הכוח של האמנים - הצורך לעבוד במרחב מוגבל גורם לכך שהאמנות האיראנית העכשווית הינה מקורית ויצירתית.

אמנים גולים וגם אמנים שיוצרים באיראן עוסקים בין השאר, בנושאים של מלחמה ושלום, טוב ורע ובנזקי מלחמת שמונה השנים בין איראן לעירק (אחד הסיכסוכים הארוכים והעקובים מדם של המאה ה -20, מלחמה שגבתה את חייהם של למעלה ממיליון איש), בטראומות ובמחיר האישי הכבד שהיא גבתה מהם. המסר המרכזי של האמנים האיראנים הוא קריאה לשלום וידידות. על רקע הסנקציות העולמיות על איראן, הכרות עם האמנות האיראנית חשובה כפליים. באמצעותה מפיצים האיראנים את חלומם על שקט ושלווה, וחיים בלי מלחמות על הפלנטה ובאמצעותה נחשף העולם המערבי לתרבות העשירה ולחיי היומיום במדינה שהרבה ממה שאנו יודעים עליה איננו נכון כי הוא מושפע מהפוליטיקה והתקשורת.

סצינת האמנות בטהרן כיום

כשמדובר באמנות עכשווית, טהרן היא עיר תוססת ומרגשת. ישנם כ 200 גלריות לאמנות בעיר. חלקים מסוימים של העיר מוקצים באופן בלעדי לגלריות לאמנות; בכל יום שישי בערב יש פתיחות של תערוכות בגלריות ובכל חודש מגיעים לעיר קבוצות של אספנים מחו"ל כדי לקנות ולראות אמנות.

בטהראן נמצאים כמה מוזיאונים חשובים לאמנות שהחשוב מבניהם הוא "מוזיאון טהרן לאמנות עכשווית". המוזיאון פעיל מאוד, ותומך באמנים צעירים.

אוסף פרה דיבה - The Farah Diba Collectio

אוסף המוזיאון לאמנות עכשווית של טהראן, הוא ביתו של אוסף האמנות המערבית המודרנית היקר ביותר בעולם מחוץ לאירופה ולארצות הברית. באוסף יש כמה יצירות חשובות של ג'קסון פולוק, אנדי וורהול, פרנסיס בייקון ועוד הרבה אמנים עכשוויים. אוסף זה נרכש תחת פיקוחה של מלכת איראן לשעבר, פרה פהלווי, שברחה מאיראן אחרי המהפכה האסלאמית ב -1979. כתוצאה מהבדלנות התרבותית של הרפובליקה האסלאמית האוסף הייחודי מאוחסן מאחורי דלתות נעולות ואיננו מוצג לציבור. במוזיאון האמנות המודרנית, כל הציורים המוצגים בפני הציבור הם של אמנים איראנים בלבד. מנהל המוזיאון, חביב אללה סאדג'י, שמונה על ידי ממשלתו של אחמדינג'אד, אמר בעבר שהסיבה שהוא אינו מוצג היא מחסור במקום, ולא פוליטיקה. לדבריו, הציורים מאוחסנים בקפידה כדי לוודא שיישמרו לדורות הבאים. עלירזה סמי-אזאר, קודמו של סאדג'י בתפקיד, ביטל הסבר זה בטענה שהמוזיאון נכנע להלך הרוח הפוליטי של התנגדות למערב, התנגדות שהלכה וגברה עם התגברות המתיחות בין המערב לאיראן, במיוחד בנוגע לתוכנית הגרעינית.

לוח מודעות ברחובות טהראן לקידום האמנות, היה מיזם של ראש העיר טהרן, מחמד באקר רליבאף. במאי, 2015, הוא הציב, ברחבי העיר 1,500 שלטי חוצות עם צילומים של יצירות אמנות מפורסמות, כולל של אמנים מערביים בולטים. לזמן מה הפכה טהראן לגלריית אמנות עירונית ענקית. גם האמנים האיראנים וגם תושבי העיר הגיבו בחיוב ליוזמה.

בטהרן יש סצינה מעניינת של אמנות רחוב. ברחובות העיר, ניתן לראות ציורי קיר וגרפיטי (ראו בהמשך).

אמנות איראנית מחוץ לאיראן

CAMA Gallery

היא גלריה בטהרן בת שני סניפים שנוסדה בשנת 2015. מטרתה היתה ליצור גשר בין סצנת האמנות של איראן לבין העולם המערבי. בהנהגתם של המייסדים ריילי פרוסט והאוצרת מונה קושגבל, הגלריה מייצגת 80 אמנים איראנים בני זמננו. ב 2018 נפתחה הגלריה המרכזית של - CAMA בלונדון, והיא המקום היחיד בעיר, המתמקד אך ורק באמנות איראנית. העבודות המוצגות בגלריה מעניקות למבקרים מבט נדיר על חיי התרבות התוססים של איראן.

גלריית CAMA מתמקדת באמנים איראנים מודרניים ועכשוויים, ושמה דגש על אמנים שחיים ועובדים באיראן (אם כי היא מייצגת גם כאלה שחיים מחוץ לאיראן). הגלריה פונה לא רק לאיראנים אלא גם לקהל המערבי, ושמה לה למטרה, לשבור מחסומים, לשנות את התפיסות המוטעות שקיימות במערב בייחס לאיראן וכן את הסטריאוטיפים לגבי התרבות האיראנית.

האמנות האיראנית אינה אפלה, ארכאית ואיסלאמית", אומרים מיסדי הגלריה בלונדון. "יש מגוון עצום של סגנונות וצורות שונות באמנות העכשווית האיראנית ואנחנו רוצים להראות את זה. אנחנו חושבים שאיראן קוסמופוליטית וסצינת האמנות שלה חשובה מאוד".

אמנים איראניים רבים עובדים כיום, מחוץ למולדתם, לאחר שברחו מהמהפכה ומהמגבלות שהטיל השלטון הדתי ומוסדותיו, אולם הם רואים את עצמם כאמנים פוליטיים וככאלה שאינם יכולים לברוח מהאחריות החברתית כלפי בני עמם היושבים באיראן. הם חיים מחוץ לאיראן, ומוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן: מצד אחד הם מרגישים דוברים של בני עמם בלי שיש להם גישה למדינה, מצד שני סובלים מהתדמית שיש כלפי האיראנים במערב ובנוסף, הם מרגישים שהם בסכנה כי הם מהווים איום על הממשלה באיראן.

לחלק מהאמנים שפועלים בתוך איראן יש ביקורת על אמנים גולים שמבקרים את המצב החברתי באיראן ממרחק. לדעתם, אין בכך אותנטיות. מי שלא חי במקום לא באמת יכול להרגיש מה קורה בשטח ואיך זה מרגיש לחיות במדינה.

בסרטון המרתק המוצג פה (כולו מתורגם לעברית) תוכלו לצפות באחת מהאמניות האיראניות הגולות, הידועות בעולם - שירין נשת. בהרצאת טד מסבירה האמנית על המורכבת בלהיות אמן איראני גולה.


בתערוכת הפתיחה של הגלריה בלונדון שבה הוצגו 51 יצירות אמנות איראניות של 21 אמנים שזכו לשבחים רבים מרבית האמנים, וגם אוצרת התערוכה, לא יכלו לצאת מאיראן כדי להיות נוכחים בה כיון שלא קיבלו ויזות לאנגליה. השפעת הסנקציות המוטלות על איראן חדשות לבקרים ובמיוחד עכשיו בעידן טראמפ על האמנים והאמנות האיראנית היא מיידית. הסנקציות הכלכליות גורמות לנפילת ערך המטבע האיראני וכתוצאה מכך יורד ערכן של העבודות.

הכרות עם אמנים

פה בהמשך תוכלו לעשות הכרות עם כמה אמנים איראנים שבחרתי להציג. באתר גלריית Cama תוכלו למצוא את כל האמנים המיוצגים בגלרית ואת העבודות שלהם. ממליצה להכנס לראות ולקרוא. אמנים מצויינים ועבודות מעניינות.

מדחי גדליאנלו (Ghadyanloo Mehd) - אמן שחי ויוצר באיראן

100 מציורי הקיר הענקיים והצבעוניים שלו מעטרים את רחובות טהרן.

מדחי גדליאנלו נולד וגדל ליד השדות החקלאיים בפרברי טהראן, סיים את לימודיו לתואר ראשון בTehran University’s College of Fine Arts ב -2005. ותואר שני בלימודי קולנוע במכללת המורים של טהרן (טרביאת-מודרס). הוא ידוע כאמור, בעיקר בזכות ציורי הקיר הענקיים שלו במרכז טהרן. מדחי גדליאנלו יוצר ציורים, סוריאליסטיים ומינימליסטיים. באמצעות עבודותיו, הוא פותח חלון להלך הרוח העכשווי באיראן. בנוסף, יש בציוריו גם מימד אוטוביוגרפי, כשהוא מתאר ​​את נופי נעוריו, את זיכרונות המלחמה בין איראן לעיראק (1980-1988), ואת ניסיון חייו ברפובליקה האסלאמית.

גדליאנלו יוצר במגוון רחב של טכניקות הדפסה, פיסול ועבודות בד, והוא נחשב לאחד האמנים המובילים באיראן. בין השנים 2004 ו -2011 צייר מעל ל -100 ציורי קיר ענקיים ברחבי בירת איראן, בשנת 2016 הוא הפך לאמן האיראני הראשון שהוזמן לארה"ב מאז המהפכה ב -1979, לצייר ציור קיר גדול לפרויקט "רוז רוז קנדי" בבוסטון, ארה"ב.


פרחאד מושירי (Farhad Moshiri) - חי ויוצר באיראן