וונדר וומן

עודכן ב: מרץ 10

גילגולה של וונדרוומן מדמות קומיקס עם מאפיינים סאדו מזוכיסטים לאייקון פמיניסטי


"פרופסור מרסטון & וונדר וומן"

לפני כשבועיים צפיתי במקרה בסרט בשם "פרופסור מרסטון & וונדר וומן". הפרטים שהתגלו לי במהלך הסרט הפתיעו אותי מאוד.

רציתי שכולן/ם יכירו את "מאחורי הקלעים" של וונדרוומן. אישית, נראה לי שהיה מי שדאג להסתיר היטב את הרקע של וונדר וומן.

מקווה שהקריאה בפוסט תתן לכן/ם חומר למחשבה.

הסרט מבוסס על ספר משנת 2014 "ההיסטוריה הסודית של וונדר־וומן" אותו כתבה ג'יל לפור (Lepore).

לפור, פרופסורית להיסטוריה אמריקאית מאוניברסיטת הרווארד, חשפה את הסיפור יוצא הדופן שמאחורי וונדר־וומן.

הסרט מתאר את סיפור חייו של ד"ר וויליאם מולטון מרטסון, פסיכולוג בוגר הרווארד.

מתברר שדמותה של וונדר וומן מרפרפת לביוגרפיה יוצאת הדופן של היוצר שלה, ד"ר וויליאם מולטון מרסטון - שהיה פמיניסט מושבע מצד אחד אבל גם חי במשפחה פוליגמית שכללה שתי נשים וארבעה ילדים.

ד"ר וויליאם מולטון מרטסון התחתן בשנת 1915 עם אליזבת הולווי פסיכולוגית גם היא, פמיניסטית נלהבת שהקריירה האקדמית שלה נחסמה בשל היותה אישה. הם חקרו את הקשר בין רגשותיהן של נשים לעוררות המינית שלהן.

באוניברסיטת "טאפט" שם לימד, פגש מרטסון את אוליב ברין, סטודנטית צעירה ויפה. בנוסף ליופי ולחכמה היה לברין גם ייחוס משפחתי רלבנטי מאוד לתקופה ולאידיאולוגיה של מרסטון: היא היתה בתה של אתל ביירן, אחותה של מרגרט סנגר ושותפתה לייסוד הארגון לתכנון המשפחה.

מרטסון הציב לאשתו אולטימטום: או שאוליב תעבור לגור איתם, או שהנישואים יסתיימו.

הפמיניסט שנאבק למען שוויון לנשים הודיע לאשתו שאם לא תקבל לביתם את פילגשו יעזוב אותה.

כדי להסתיר את הקשר הפוליאמורי הלא מקובל, הם הציגו את אוליב כגיסתו של וויליאם, אלמנה שהזוג אימץ.

אוליב ברין נשארה בבית לגדל את ארבעת ילדיהם המשותפים (שניים מכל אשה), מה שאיפשר לאליזבת הולווי

לעבוד ולפתח קריירה בשעה שאם אחרת נשארה בבית לגדל את הילדים.

מרסטון מת ב־1947 ממחלת הפוליו. אליזבת הולוויי ואוליב ביירן חיו יחד עד סוף חייהן.


הרקע לדמותה של וונדר וומן

הרקע ההסטורי ממנו צמח הסיפור של וונדר־וומן היה בראשית המאה ה־20, כשהסופרג'יסטיות נאבקו למען שוויון זכויות פוליטיות והרעיון הפמיניסטי החל לקרום עור וגידים תוך שהוא מקבל תמיכה בקמפוסים האוניברסיטאים. כסטודנט צעיר בקולג' של הרווארד, ב־1911, גם מרסטון נחשף לרעיונות הללו ונכבש.

הרבה דברים שוונדר־וומן עושה בסיפורי הקומיקס קשורים באירועים מאותה תקופה.

וונדר־וומן יצאה לאור בדצמבר 1941, בחוברת "All-Star Comics" השמינית. הסיפור התרחש באמריקה של שנות הארבעים, אבל קיבל את השראתו מהאמזונות ביוון העתיקה, שחיו בעולם הרמוני של נשים בלבד, והיו מקור ההשראה גם של הפמיניסטיות והסופרג'יסטיות.

הסיפורים בקומיקס עסקו במאבקן של הנשים באותה תקופה לשוויון זכויות, יציאה לעבודה ועצמאות אישית וכלכלית.


אזיקים, כלובים וחבלים

על פי לפור, מחברת הספר "כשוונדר־וומן נקשרת בשלשלאות זה מגיע מהתנועה הסופרג'יסטית, כשנשים בריטיות קשרו את עצמן לדאונינג 10", מרסטון מאוד התרשם מזה.

בסרט, מוצג מורסטון כחובב BDSM מושבע (בונדג' -דומיניישן-סאדו-מאזו), וגם בקומיקס המקורי היו תיאורים רבים של קשירות, הצלפות ומשחקי שליטה.

החיבה של מרטסון למשחקי כוח מיניים ואביזרי מין קינקיים השפיעה הן על העלילה שהיתה רצופה בסצנות בהן וונדר וומן קשורה וכבולה, והן על הלבוש שלה: מחוך, נזר, מגפיים גבוהות ואזיקים מכסף תלבושת שנקנתה בחנות לאביזרי מין.


עיצוב הדמות של וונדר וומן

הטקסטים הפמיניסטיים של וונדר־וומן נכתבו בהשראת האשה החוקית אליזבת הולווי, הצמידים דוחי הקליעים שלה נלקחו מבת הזוג השניה אוליב ברין, והלאסו המוזהב שבאמצעותו אילצה וונדר־וומן אנשים לומר את האמת התכתב עם עבודת הדוקטורט של מרסטון, שסיפקה את הבסיס המדעי לפיתוח מכונת האמת וגם עם חיבתו לקשירות.

מצד אחד וונדר וומן היתה כלי להעברת המסרים הפמיניסטיים בהם האמין לקהל הרחב:

דיאנה ושאר תושבות אי האמזונות בו נולדה, הן נשים עצמאיות וחזקות, שיכולות להגשים את ייעודן בלי מגבלות של גברים מדכאים. בניגוד לנשים בחייו, שהתקדמותן נחסמה באותם ימים, הגיבורה שיצר לא היתה כפופה לחוקים החברתיים הקיימים.

מצד שני, השימוש בתכנים מיניים בוטים ובמשחקי שליטה מחלישים לטעמי, את המסר הפמיניסטי.

אולי כדי ליישב את הסתירה בין הרעיונות הפמיניסטים לבין האהבה למשחקי שליטה הוא פתח תאוריה פסיכולוגית דחוקה ולא משכנעת (לדעתי), הטוענת ש"כניעה מוחלטת לאדם אחר היא המפתח לאושר אמיתי".


גלגולה של וונדרוומן

דמותה של וונדרוומן נוצרה בתקופת מלחמת העולם השניה מה שהוביל לכך שהמציאות התאימה לתכנים הפמיניסטים של הקומיקס. הגברים האמריקאים התגייסו למלחמה והנשים החליפו אותם במפעלים. בנוסף, גם בצבא ארצות הברית עצמו נפתחו תפקידים רבים לנשים על מנת לשחרר את הגברים לתפקידי לחימה.


באביב 1942, פחות משנה לאחר שהופיעה לראשונה, הייצוג של וונדר־וומן נחלש. גיינס (המוציא לאור של החוברות) צירף לספר הקומיקס שאלון לקוראים ובו שאל "האם מותר לוונדר־וומן להיות חברה בליגת הצדק אף שהיא אשה?". 87% מהבנים ויותר מ־98% מהבנות השיבו שכן. וונדר־וומן הצטרפה לליגת הצדק כאשה היחידה. בחוברת קומיקס נפרדת הפך המחבר גרנדר פוקס, את וונדר־וומן למזכירת הליגה. "פוקס לא ידע מה לעשות איתה, אז הוא עשה ממנה מזכירה: היא לא יצאה לשום משימה ולא נאבקה ברעים, מקסימום נלחמה במכונת הכתיבה", אומרת לפור.

כשכל גיבורי־העל יצאו למלחמה וונדר־וומן נשארה מאחור להשיב לדואר וקראה אחריהם, "בהצלחה בנים, הלוואי שהייתי יכולה להצטרף אליכם!". מרסטון כעס, אולם המשיך לספק טקסטים פמיניסטיים לקומיקס שלו.


אצל מורסטון נשמרו המסרים הפמיניסטים וונדר וומן רצה לנשיאות ארצות הברית, ארגנה נשים שעובדות איתה לשבות למען שכר שווה, ועודדה אותן לצאת לעבוד ולהימלט מהבעלים השתלטנים שלהן. זאת היתה תקופה מעניינת בארצות הברית, שבה דיברו על שכר שווה וייצוג פוליטי. עוד בשנות השלושים אמרו שארצות הברית צריכה נשיאה וחשבו שזה יקרה עד שנות הארבעים. זה לא קרה כידוע, מעולם.

עם מותו של מרסטון ב־1947, התדרדר מעמדה של וודר וומן. רוברט קניגר, הכותב שהחליף אותו, שלח את וונדר־וומן הביתה כמו כל אותן מאות אלפי נשים אמריקאיות עובדות, שנאלצו לעזוב את מקומות עבודתן בסוף המלחמה ולהחזיר אותם לגברים ששבו ממנה, בטענה שכעובדות הן מאיימות על יציבות המדינה.

קניגר הפך את וונדר־וומן לבייביסיטר, דוגמנית, כוכבת קולנוע, ובעלת טור ייעוץ זוגי בעיתון .


בכתבה לעיתון "ניו יורקר" טוענת לפור שמעמדה של וונדר־וומן הידרדר, כשבעולם האמיתי נעצרה ההתקדמות בהשגת שוויון לנשים. "סופרמן חייב את הצלחתו למדע הבדיוני, באטמן לסיפורי הבלשים הקשוחים, והחוב של וונדר־וומן הוא לפמיניזם", "וונדר־וומן היא החוליה החסרה בשרשרת אירועים שהחלה עם הקמפיינים למען זכות ההצבעה לנשים והסתיימה עם המקום הבעייתי של הפמיניזם מאה שנים מאוחר יותר".


למרות שנכבלה אין ספור פעמים באזיקים, וחבלים, וונדר וומן היתה מודל של אשה חופשיה, יותר משבעים שנה לאחר שנוצרה, וונדר וומן עדיין מהווה סמל חשוב בתרבות המערבית. עם השנים היא איבדה הרבה מהמאפיינים הפטישיסטיים, אך נותרה אייקון פמיניסטי.



וונדר וומן בגילומה של לינדה קרטר

בהתייחסותה לסרט על וונדר וומן סבורה לפור ש"הקושי האמיתי ביצירת סרט על וונדר־וומן קשור בפוליטיקה ולא בדמות עצמה. "קשה לעשות סרט על וונדר־וומן כי המאבק על זכויות נשים הסתיים בצורה כל כך גרועה.

בשנות השבעים נשים רבות חשבו שוונדר־וומן היא מודל רע לבנות כי היא העבירה מסר שאת צריכה להיות גיבורת־על כדי להצליח. הפמיניסטיות אמרו 'אנחנו צריכות נשים רגילות שנאבקות יחד, לא נשים חזקות יותר מכל אחד אחר'. והדיון הזה עדיין מתקיים היום".


לצערי, לא ראיתי את הסרט האחרון בסדרה שיצא ב-2019.

בכל אופן, בסרט "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" בבימויו של זאק סניידר שיצא ב-2017 וונדר־וומן קיבלה תפקיד קטן כסייד־קיק בעוד, באטמן וסופרמן ממשיכים לחיות ולככב בסרטים משלהם באורך מלא.

כילדה, צפיתי באדיקות בסדרה שבה גילמה לינדה קרטר את דמותה של וונדר וומן. אני לא זוכרת את התכנים (הפמניסטים?) רק זוכרת את יופיה של השחקנית וכמעט בטוחה שזה מה שגרם לי לחזור ולצפות בסדרה (בנוסף לעובדה שהיה רק ערוץ אחד).

גם אחרי כתיבת הפוסט אני מתקשה להחליט אם וונדר וומן היא אכן מקור השראה לפמיניזם, האם התכנים הפמיניסטים אכן עוברים הלאה והאם בכלל יש כוח לדמות קומיקס להפוך לאייקון פמיניסטי בעל השפעה אמיתית בשטח? נדמה לי שבעולם המערבי לא.

אולי הבעיה היא בכלל בכך שהיוצר שלה וזה ששם בפיה את המסרים הוא גבר?

אם מסתכלים על המציאות של 2020 הרי שוונדרוומן נכשלה בגדול.

די אם נסתכל על נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אדם שנוי במחלוקת שהואשם בין השאר בהטרדות מיניות. עד היום קשה להבין כיצד הוא הצליח לגבור על הילארי קלינטון שהיתה המועמדת הנשית הראשונה אי פעם לנשיאות ארצות הברית.

אני חושבת שכדי לשנות מציאות פוליטית יש צורך בדמויות בשר ודם. אנחנו הנשים צריכות דמויות מופת שפועלות בעולם האמיתי ובוודאי שאין להשאיר את המלאכה בידי הגברים כמו במקרה של וונדר וומן. אני בחרתי כבר מזמן באופרה ווינפרי האחת והיחידה.

אז מה דעתכם? האם וונדרוומן, היא אכן דמות להערצה ואייקון פמיניסטי?

מי דמות המופת שלכן/ם? אשמח לשמוע בתגובות.


חשיבות רבה יש גם בחינוך לביקורתיות והוא לא קשור רק לפמיניזם.



97 צפיות
הצטרפו אלי לחווית החיים סילאן

אהבתם, התרגשתם, רוצים לשתף, כתבו לי גם על החיים הטובים שלכם

© 2016  Tamar Greenberg | All rights reserved | tamarit1965@gmail.com          

Designed by: Aliza Ashkenazi Hayon | www.aliceline.com       

  • Grey Facebook Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Pinterest - Grey Circle
0