החיים סילאן

אמנות קריפטו

העולם הבלתי נתפס של "אמנות הקריפטו" שבו נמכרת בעלות על יצירות דיגיטליות לא מוחשיות - במיליוני דולרים


הפוסט מבוסס על המאמרים מונהליזה_המקורית.JPG שכתב רוני דורי ועל " אמנות קריפטוגרפית מבוססת NFT – כל מה שרציתם לדעת" שכתב גיא בהט.


אם חשבתי שאחרי מוזיאוני האינסטגרם לא ניתן יהיה להפתיע אותי יותר, הגיעה כתבה שטלטלה את עולמי ושלחה אותי לחקור לעומק את המושג "אמנות הקריפטו". פוסט שמנסה להסביר בפשטות נושא מסובך.


אמנות דיגיטלית

אמנות דיגיטלית (Digital art) היא אמנות שבה משתמשים בתוכנות גרפיות כדי ליצור יצירה.

עד לא מזמן, לא היתה אפשרות למכור אמנות דיגיטלית ורבים מאומני הדיגיטל, לא זכו להכרה ממוסדות האמנות, לא הציגו בתערוכות ולא השתתפו במכירות לאספנים.

תמיד ידענו שיצירות אמנות הן מוחשיות. ראינו אותן תלויות במוזיאונים, מוצבות בגלריות ונמכרות במכירות פומביות. במידה ורצינו לרכוש יצירה ניתן היה לעשות זאת באמצעות כסף מזומן, בהעברה בנקאית או בצ'ק.

לעומת זאת אפיקי המונטיזציה (האפשרות להפיק הכנסה כספית מנכסים דיגיטליים) של האמנים הדיגיטליים היו מעטים והם התפרנסו בעיקר מעבודות מסחריות, כגון פרסומות.

אפילו אמנים שהיו מה שנקרא "כוכבי רשת", עם מיליוני עוקבים באינסטגרם, כאלה שעשו שיתופי פעולה מסחריים עם מותגים וכוכבים מהשורה הראשונה - לא יכלו להכנס לגלריות ולמוזיאונים, ולא יכלו למכור יצירות לאספנים, פשוט כי לא היתה דרך לעשות זאת. יצירות דיגיטליות הן בסופו של דבר קובץ מחשב. כיוון שכך, מאוד קשה לשמור על זכויות האמנים, למנוע העתקה ולקבוע מי בעל היצירה: האמן? הגלריה? גוגל? קושי נוסף הוא, כיצד ניתן להעביר את היצירה מהאמן, לצופה ולקונה.

מה השתנה

לפני כארבע שנים, נפל דבר ונולד ענף חדש: "אמנות הקריפטו". מאז לידתו נמצא ענף אמנות הקריפטו בצמיחה מטאורית, וב־2020 הוא גלגל כבר 250 מיליון דולר — פי 4 לעומת השנה שקדמה לה. אולם לפני שנתקדם ונבין לעומק את המושג "אמנות קריפטו" וכיצד היא משנה את עולם האמנות המסורתי, חייבים לעשות הכרות עם מספר מושגים:

המושג "קריפטוגרפיה" מקורו במילה היוונית "קריפטו" (κρυπτός) שמשמעותה נסתר או אמנות ההסתרה, ו"גרפיה" (γράφω) שמשמעותה "כתיבה". בתרגום חופשי: תורת ההסתרה.


מטבע קריפטו או כפי שנקרא בעברית "מטבע מבוזר" הוא אמצעי תשלום, סוג של מטבע וירטואלי או דיגיטלי. הוא נוצר באמצעים טכנולוגיים וערכו לא נקבע לפי ערך סחורה (כמו זהב, גז) או לפי קביעה של גוף מרכזי אחד (כמו בנק מרכזי במדינה, כנהוג במטבעות רגילים כמו הדולר או השקל). ערכו של מטבע קריפטו נקבע לפי הסכמה בין רשת משתמשים.

כל מטבע קריפטו דורש הסכמה חברתית על אופן השימוש בו, על מספר המטבעות שיונפקו במחזור ועוד. הדוגמה הידועה ביותר למטבע מבוזר היא ביטקוין. דוגמאות נוספות הן מערכות את'ריום וריפל. רוב המטבעות המבוזרים מתבססים על טכנולוגיית בלוקצ'יין, כאשר ביטקוין היה היישום הבולט הראשון שלה.

ברשת הביטקוין לדוגמה, מתווספת כמות קבועה של מטבעות אחת ל-10 דקות (בממוצע), בקצב שיורד ב-50% בכל ארבע שנים, כך שהיא צפויה להיפסק בשנת 2140.


בלוקצ'יין ( Block ו-Chain)

טכנולוגית הבלוקצ’יין נחשבת "לדבר הבא" בעולם הפיננסים, העסקים, ההייטק והטכנולוגיה.

הרעיון המרכזי העומד מאחורי טכנולוגיית הבלוקצ'ין הוא יצירת מערכת שתאפשר פעילות עסקית באינטרנט ללא צורך בפיקוח של ישות ניהול מרכזית. אם עד היום הבנקים שימשו כמפקחים על כל ההעברות הכספיות והם אלה שערבו לערך של המטבעות והשטרות הפיזיים, בפלטפורמות החדשות (P2P - עמית לעמית) אין גוף חיצוני המפקח על הפעילות העסקית, והטכנולוגיה מחליפה את תפקידם של הבנקים.

באמצעות טכנולוגיית הרישום הדיגיטלי נשמר מידע על חשבונות המשתמשים ורישום העברות כספים שבוצעו מהחשבונות, תוך שמירה קפדנית על זהות המשתמשים ופרטיותם.

המידע נגיש, שקוף וזמין לכל המשתמשים, ונשמר כאמור, במחשבים של כל משתמשי הרשת ללא חשיפת זהותם.

"המידע מוצפן ברמה הגבוהה ביותר ומאוחסן בבלוק המצטרף לשרשרת הבלוקים הקיימת. כל בלוק קשור מתמטית לבלוק שלפניו כך שלא ניתן לשנות מידע שכבר שמור בבלוקים. בכך מקטינים את מעשי התרמית וממזערים משמעותית את הסיכון להונאות שונות.

כדאי לציין כי כל בלוק ננעל בתוך פרק זמן נתון (לדוגמא, בביטקוין הפעולה אורכת כעשר דקות).

לאחר נעילת המידע וצירוף הבלוק לשרשרת הבלוקים, המערכת מייצרת חתימה דיגיטלית ייחודית. לכן, הטכנולוגיה נחשבת לבטוחה וכל משתמש המנסה לשנות פרט מסוים במידע השמור באחד הבלוקים הקודמים יקבל תוצאה אחרת והפעולה שלו תידחה (נלקח מתוך מאמרו של בן סמוחה)

הסיפור מכמיר הלב של שטפן תומס הוא רק דוגמא אחת למה שקורה למשתמשים רבים שהפעולה שלהם נדחתה כי שכחו את קוד חשבון הבלוקצ'ין שלהם.

לכל המשתמשים יש אמנם גישה לנתונים, אך אין להם יכולת לשלוט במידע השמור. דבר זה מאפשר לוותר על פיקוח גורם שלישי על העברת מטבעות וירטואליים. בכך חוסכים עמלות, מקצרים זמן ומייעלים את השיטה לטובת הכלל.


מטבעות לא ניתנים להמרה, או NFTs והקשר שלהם לאמנות קריפטו

"מטבעות לא ניתנים להמרה", או NFTs, הם מטבעות בלוקצ'יין שמייצגים נכסים ייחודיים. כיוון שמטבעות NFT לא ניתנים לחלוקה ואין שניים זהים, ניתן לוודא את הבעלות עליהם ולעקוב אחריהם באמצעות בלוקצ'יין.

בדומה להנפקה של מטבע, אמן יכול להעלות קובץ תמונה לפלטפורמת בלוקצ'יין ולהנפיק אותו כ־NFT, או Non Fungible Token - טוקן (אסימון) שמסומן כיחיד במינו, ואינו בר חליפין ("ניפטי" בעגה של הז'אנר).

הטוקן הוא מעין רישום בטאבו של יצירת האמנות. בפועל, זוהי שורת קוד על גבי רשת הבלוקצ'יין שמכילה את כל המידע על היצירה: מיוצר היצירה, דרך כל הידיים שהיא עברה, ועד כמובן בעליה הנוכחיים. את הטוקן הזה ניתן למכור למי שמעוניין לרכוש את היצירה, בדרך כלל רק במטבעות קריפטו כמו ביטקוין ודומים לו (יש עוד כמה סוגים של מטבעות דיגיטלים).

עד היום, לאמני וידיאו ואנימציה היה קשה מאוד להוכיח בעלות על יצירה ברגע שהיא הופצה ברשת ונהפכה לנחלת הכלל. לראשונה, בזכות טכנולוגיית הקריפטו ניתן לסמן קובץ מסוים של יצירה דיגיטלית כמקור, לקודד אותו ב"חתימה" של האמן, ולספק לו ערך מסחרי.

בנוסף, היצירה עצמה לא ניתנת לשינוי מרגע שהונפקה כ NFT והועלתה לרשת הבלקצ'ין. בכך זה דומה ליצירת אמנות פיזית רגילה שלא ניתן לשנות ברגע שנמכרה ויצאה מרשות היוצר.


תרומתה של אמנות קריפטו לשגשוגה של האמנות הדיגיטלית

אמנות קריפטוגרפית מאפשרת שמירה על זכויות יוצרים ומונעת את בעיות ההעתקה וזכויות הבעלות על היצירה היא שומרת על ערך היצירה וגם בעיית המונטיזציה נפתרה. כיום קיימות כבר למעלה מ-10 פלטפורמות שונות לאמנות קריפטוגרפית, ויצירות נמכרות במחירים של מליוני דולרים.

אמנים ויוצרים נרשמים לאחת או כמה מהפלטפורמות המציעות הנפקת טוקן, מעלים לאתר את קובץ האמנות (תמונה או וידיאו), המערכת מנפיקה בצורה אוטומטית את הטוקן ורושמת אותו על גבי רשת הבלוקצ’יין (כל פלטפורמה פועלת ברשת אחרת). לאחר ההנפקה שלוקחת כמה דקות בדרך כלל, הפלטפורמות מציגות את היצירה באתר ומציעות אותה למכירה בכמה סוגי מכירות פומביות.

אמנות קריפטו נסחרת לרוב בשיטת הדרופ — מכירה פומבית שמוכרזת מראש, נפתחת בשעה נקובה, ומוגבלת בזמן. הפלטפורמות גובות עמלה על המכירה, אבל לאמנים עצמם יש אינטרס למכור דרכן. החוזים של יצירות “ניפטי” מבטיחים תמלוגים ליוצר שלהן בכל פעם שהן תימכרנה מחדש.


איך התחילה אמנות הקריפטו

ווטקינסון והול - היו מהנדסי תוכנה ומפתחי אפליקציות, שחיפשו דרך לעשות כסף מדמויות דיגטליות שהם נהגו לצייר.

כאשר היו ברשותם כ -10,000 דמויות פיקסלים הם החליטו להשתמש בפלטפורמת הסחר של מטבע קריפטו בשם את'ר (סוג של מטבע דיגיטלי כמו הביטקווין) ולמכור, לא את הדמויות עצמן, כי אם 10,000 תעודות בעלות על הדמויות.

הפרויקט נקרא "CryptoPunks" והוא הושק ביוני 2017.

"זה היה ניסוי", סיפר הול למגזין "ארט מרקט גורו", השאלה הפסיכולוגית היתה אם אנשים ירגישו שהם בכלל בעלים של משהו בשיטה שכזאת. כשיש לך ציור על הקיר, יש לך ביטחון בבעלות שלך על יצירת אמנות, וזה לא היה ברור אם יצירה דיגיטלית שמתועדת בבלוקצ'יין יכולה לעורר את אותה התחושה".


בעלות על יצירת קריפטו

נושא הבעלות הוא נקודה משמעותית ביותר כשמדובר באמנות הקריפטו וזאת מכיון שהרוכשים לא מקבלים יצירה מוחשית שניתן לראותה ולקשט איתה את הבית. יתרה מכך, הם אפילו לא מקבלים קובץ של התמונה. היצירה עצמה נשמרת בפלטפורמת הקריפטו שבה היא נמכרה, ורק שורת הכתובת של תעודת הבעלות יכולה להעיד מיהו בעל היצירה. אפילו השימוש המסחרי ביצירה נשאר בדרך כלל בידי היוצר, ולא עובר לבעליה.

אפשר לומר שמה שנמכר אינו היצירה עצמה, אלא רק הזכות להשויץ בבעלות עליה.

"הפתרון שפיתחו ווטקינסון והול, ונהפך לסטנדרט של אמנות קריפטו, התבסס על ההבחנה בין בעלות (Ownership) להחזקה (Possession) — אתם יכולים להחזיק ביצ