טיול בלוגריות לגליל הפגיש אותי עם נשים מעוררות השראה
הטיול שלנו
אני תמיד אומרת שאין חיים בלי חברות. בכל אופן לחברות שלי יש חלק מאוד חשוב ומרכזי בחיים שלי וההשקעה בקשרים החברתיים האלה חשובה לי מאוד.
יש לי חברות שמלוות אותי כבר עשרות שנים ויש גם חברת חדשות יחסית. בכל אופן מכל מסגרת שהיתי בה אי פעם נותרה לי לפחות חברה אחת. אני מאוד אוהבת חברת נשים ותמיד אהבתי.
זו הסיבה שבחרתי להקדיש את הפוסט הזה, שנכתב בעקבות סיור בלוגריות לגליל - לכל הנשים שפגשתי בטיול הזה. נשים שחלמו בגדול ושהצליחו עם אהבה, התמדה, עבודה קשה והמון אמונה להגשים את חלומותיהן.
יוזמת הטיול עינת הרשקו מהבלוג אלטר נע טיבה גייסה 15 בלוגריות מכל הארץ, ושתי מפיקות מהגליל טל לביא מטלטול הפקות ורינתה מרינתה בדרכים כדי להוציא לפועל את הטיול שמטרתו היתה לחשוף את הבלוגריות לאטרקציות מיוחדות ולמקומות פחות מוכרים שקיימים בצפון הארץ, כדי לעודד תיירות פנים לגליל.
לא הכרתי באופן אישי, אף אחת מהבנות, כמה מהן הכרתי מהפייסבוק מקבוצות שונות שאני חברה בהן.
בתחנת רכבת בעכו פגשתי לראשונה את הבלוגריות ואת המפיקות טל ורינתה. מהרגע הראשון נוצרה אוירה טובה, והרגשה שאנחנו מכירות כבר שנים. טל ורינתה הכינו לנו כל מיני פינוקים ויצאנו לדרך. התחנה הראשונה היתה ברגבה ממש מאחורי אמת המים.
מקום מקסים שנקרא בית מלאכה ליצירה ישראלית הוקם ומתופעל על ידי ענת וזוהר חורש.
נכון ששני בני הזוג המיוחדים הללו שותפים להקמת בית המלאכה ולעיצובו, בכל זאת מי שמצאה את המקום, שהיה באותם ימים מחסן נטוש לאיחסון גלילי נייר, ומי שראתה בחזונה מה ניתן לעשות שם וגייסה את זוהר להרפתקאה היתה ענת. לשניהם סיפור חיים מעניין עם הרבה מעברים ושינויים. ללא ספק נדרש הרבה חזון, אומץ ואהבה להקים פרוייקט כזה ולהמשיך לפתח, לחדש ולהשתנות כל הזמן. הבית בנוי חדרים, חדרים כאשר כל הפריטים למכירה. יש גם הרבה פרטי אמנות למכירה (התמונה היפה בשחור לבן פה מתחת שצויירה על ידי האמנית אורנה בן עמי, לא למכירה אלא מהווה סמל של הבית).
ענת חורש הקמת מקום יפהיפה ונעים. לא פלא שלא רצינו לעזוב.
במקום מתקיימות סדנאות בתחומים שונים כגון: קרמיקה, תפירה, עיסת נייר ועוד. כמו כן מתקיימים שם ארועי בוטיק.
עוד אמנית שפגשנו בבית המלאכה היא דבי מן מכפר ורדים. דבי באה במיוחד לחשוף אותנו לאמנות שלה: ציורי פנים וגוף. היא עוסקת בזה כבר 20 שנה והיתה מהראשונות בארץ בתחום זה. דבי הביאה צבעי גוף מיוחדים שהיא לא רק קונה אלא גם רוקחת לבד. היא באה לארועים ולימי הולדת ומציירת על מקומות חשופים כגון פנים וידיים.
לי היא ציירה ורד מקסים. מאוד נגע לליבי שדבי באה מכפר ורדים במיוחד לפגוש אותנו. דבי מגיעה לכל חלקי הארץ.
המקום השני בו בקרנו היה מקום שנקרא "מארג" והוא נמצא בכפר ורדים. המקום הינו מסגרת הכשרה לתעסוקה מוגנת, כמו כן מהווה הכנה ליציאה לחיי תעסוקה. מנהלת המקום היא עובדת סוציאלית שלקחה אותנו לסיור בכל הסדנאות הקיימות: תפירה, קרמיקה, נגרות, ליבוד ועוד. התוצרים מהסדנאות נמכרים בחנות שנמצאת במקום עצמו וכן בירידים שונים ברחבי הארץ. אחד מהסיפורים המרגשים הוא של בחורה (שמאוחר יותר גם פגשנו אותה) המשותקת בכל הגוף ואיננה יכולה לדבר. היא שוכבת בכיסא מיוחד. היא יכולה להזיז רק את אחת מכפות הרגליים שלה. זו בחורה מבריקה ובמארג (שמשתף פעולה עם סטודנטים להנדסה) הצליחו ליצור כלים שמאפשרים לה לעבוד עם מחשב. והיא מתחזקת את אתר האינטרנט של המקום! ללא ספק גיבורה של החיים.
במארג אכלנו ארוחת צהריים מעולה, בבית קפה חלבי שפתוח לכולם במשך כל ימי השבוע (עד ארבע אחר הצהריים), וידוע מאוד בבראנץ' יום שישי שלו. כל הכספים מבית הקפה משמשים את המארג.
שם פגשנו את המנהלת עופרה שהסבירה לנו על המקום ומאוחר יותר אף הדגימה לנו יצירה של הדפס. עופרה עובדת במקום הרבה שנים רואים את האהבה שלה למקום ולאמנות ההדפס. בחלל הגדול יש גם גלריה בת שתי קומות שבה מוצגים הדפסים רבים של אמנים ידועים שנוצרו בסדנא. רוב העבודות באדום כיוון שנושא התערוכה היה האחד במאי.
תחנה רביעית ביקור בצימרים וביקב "תמר וגפן" במצפה הילה.
אישית, אני לא אוהבת צימרים אבל מי שאוהב ימצא פה את תמי וירון כהן. ראשון פגשנו את ירון, כדי לשמוע ממנו על היקב הקטן שהוא הקים, בעידודה ובתמיכתה של תמי ששלחה אותו ללמודי ייננות. היין שירון מייצר מיועד אך ורק לצריכה עצמית ולאורחי הצימר. ירון אמר שהמנוע מאחורי הפרוייקט של שלושת הצימרים שלהם היא תמי, מעצבת גרפית מוכשרת בעיסוקה שהצימרים הם הבייבי שלה. היא עצמה סיפרה שהיא עושה את זה מתוך אהבה גדולה כי מאוד קשה להתפרנס בארץ מארוח. תמי משקיעה את כל כולה בטיפוח החדרים ובפינוק האורחים שחוזרים שוב ושוב.
תחנה סופית ואחרונה היתה בכפר ג'ת אצל רשה שאני קוראת לה הלוחשת לצמחי מרפא. רשה , אישה מיוחדת ועצמאית מגדלת לבדה ארבעה ילדים לאחר שהתגרשה מבעלה ומחזיקה בדעות פמניסטיות אותן היא חושפת בשיחה איתה. זה לבד דבר יוצא דופן בחברה הדרוזית. רשה למדה בהתחלה הנדסה אבל לא היתה מאושרת מהמקצוע. בשלב כלשהו היא גילתה את העולם של צמחי התבלין שהם גם צמחי מרפא ומצאה את יעודה. למדה חקרה והתמחתה בתחום וכיום היא מייצרת בין השאר, דבש חרובים שלטענתה יש לו סגולות ריפוי וכן מכינה תערובות שונות של תה ממגוון צמחי מרפא המיועדים לבעיות בריאותיות שונות.
ואחרונות חביבות טל לביא מטלטול הפקות ורינתה בלסון מרינתה בדרכים מלכות הגליל והשגרירות הכי טובות של הצפון שניתן למצוא, שארגנו באהבה את כל היום המהנה והעמוס הזה.
קשה לתאר את האהבה שלהן לגליל ואת הרצון העז להפיץ אותה ולהדביק את כל מי שפוגש בהן באהבה הזאת. הן באמת רואות בעידוד התיירות לגליל שליחות ולשם כך הקימו את המייזמים שלהן.
טל היא מפיקה שמתמחה בתיירות כפרית, מפיקה ארועי חוצות, ירידי יוצרים תרבות ואמנות גלילית, כנסים עסקיים, ימי סיור ונופשים. טל תשמח לארגן לכם (לקבוצות של החל מ -10 אנשים ומעלה) תוכנית מלאה לנופש בגליל. החל ממציאת לינה, סיורים, מסעדות ועוד. אז אם אתם מחפשים לחגוג ארוע או סתם רוצים לצאת לנופש עם משפחה או חברים טל היא כתובת מצויינת שתבטיח שיהיה לכם נופש מיוחד, איכותי ותפור למידותיכם טיול בו תכירו מקומות חדשים ומיוחדים.
רינתה מארגנת בין השאר סיורי בוטיק בדגש על עיצוב עם חיבור לאמנות, מלאכות מסורתיות, אדריכלות גלילית, מקומות ואנשים יוצרים בגליל.
אלו היו הנשים שפגשתי בטיול לגליל. נשים מעוררות השראה. זכיתי גם בטיול מקסים וגם בהכרות עם מגוון רחב של נשים שמכל אחת מהן יש הרבה מה ללמוד.
כמה המלצות שהספקתי לכתוב
1. בקיבוץ לוחמי הגטאות יש בראנץ' ידוע בימי שישי.
בנוסף תמצאו שם את אוסף האמן משה קופפרמן ואת הסטודיו של אמן הברזל קובי סיבוני.
2. בקיבוץ שמרת יש מחלבת גבינות בשם אלטו
3. לקראת פסח מקווה שתזכרו את זה.
4. חווה אורגנית שנמצאת ממש לפני הכניסה למושב עין יעקב ונקראת משק סולומון יש שם גם סיורים וגם
אפשרות לקנות ירקות אורגניים.
5. מעלות תרשיחא - גן פסלים
6. תרשיחא - סיורי טעימות.
7. מבצר יחיעם - חדר בריחה
8. בית העמק - חאן הגליל מגוון אפשרויות אירוח למשפחות וקבוצות - צימרים, אוהלים משפחתיים ואוהלים
בדואיים.
אלו רק כמה מההמלצות שקיבלתי, יש עוד המון מה לראות ומה לעשות בגליל.
רוצה לסיים במה שאמרו לנו כל האנשים שבהם פגשנו בגליל והסיבה שהם כל כך אוהבים לגור שם:
יש בגליל אנרגיה מיוחדת שאין בשום מקום בארץ ויחסי שכנות ודו קיום בין כל המגזרים: יהודים, נוצרים, דרוזים ומוסלמים וכמובן שקט ואויר נקי.
מקווה שהפוסט והתמונות יעשו לכם חשק לעלות צפונה, לטייל ולהיות תיירים בארצנו היפה.
לסיום, משתפת כאן פוסטים נוספים שנכתבו על הסיור, מזוויות ראייה שונות של הבלוגריות שהשתתפו בסיור, כל אחת בדגש על תחומי העניין שלה:
ציפי לוין – הבלוג: "מה יש לך גברת לוין" והפוסט: הגליל המערבי כפי שמעולם לא היכרתם
עינת הרשקו – הבלוג: "אלטר נע טיבה" והפוסט: חשיפה לצפון
ניני אטלס – הבלוג: "חמושה בעדשה" והפוסט: טיול מיוחד במינו לגליל המערבי
אילנה בר – הבלוג: "יצאתי מביתי למסעותי" והפוסט: חגיגה של יצירה ישראלית בגליל המערבי
ויקי גורשטיין – הבלוג: "טעמים מקצה העולם" והפוסט: שלושה מקומות שלא תרצו לפספס בגליל המערבי
יערה גדרון מרגלית – הבלוג: "eatnresting" והפוסט: לגלות את הגליל
ענבל גלעדי ומאיה שגיב סלומון – הבלוג: "in 2design" והפוסט: עיצוב יוצא מהרגיל בגליל
נעה בר נס מהבלוג: ArTerminal והפוסט: ידיים יוצרות בגליל המערבי
מלי מהבלוג : כשהגליל קורא לי – יום כייף בין סיפורים, טעמים ומראות