עדות מקומית היא תערוכה פופולארית ועמוסה שכל אחד יכול למצא בה נושא שקרוב לליבו
כמדי שנה, מוצגת במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב תערוכת הצילום לצילומי עיתונות, "עדות מקומית".
התערוכה, נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות בארץ, והיא כוללת את מיטב צילום העיתונות המקומי.
במקביל לתערוכה של הצילומים מישראל, מוצגת גם תערוכת "World Press Photo" שם מוצגים צילומי עיתונות נבחרים מרחבי העולם. כל הצילומים הם מהשנה החולפת 2018- 2019 והם עוסקים בנושאים של: מלחמה ושלום, מדיניות וחברה, תרבות ואומנות, טבע וסביבה, ספורט, דיוקנאות, מצגות מולטימדיה ועוד.
גם השנה הלכתי לראות את התערוכה הפופולרית ויעיד על כך הקהל הרב הגודש את המוזיאון.
התערוכה עמוסה מאוד בעבודות. קשה להכיל את כולה בביקור אחד. בנוסף, הנושאים בה לא תמיד פשוטים וקלים לצפייה. עם זאת, אין ספק שלצילום השפעה רבה גם בעולם מוצף דימויים חזותיים כשלנו.
דוגמא להשפעה כזאת סיפק הצילום הזוכה בתחרות "World Press Photo".
זהו צילום של הצלם ג'והן מור והוא צולם בטקסס, ארה"ב.
הסבר לצילום:
הפעוטה ההונדורית ינאלה סאנצ'ס בוכה כשהיא ואמה, סנדרה סאנצ'ס, נלקחות למעצר על ידי פקידי הגבול האמריקניים במקלן, טקסס, ארה"ב, ב- 12 ביוני 2018.
הסיפור מאחורי הצילום הזוכה:
משפחות מהגרים חצו אתי ריו גראנדה על רפסודות ממקסיקו ואז נעצרו על ידי הרשויות בארה"ב.
סנדרה סאנצ'ס סיפרה כי היא ובתה נסעו במשך חודש דרך מרכז אמריקה ומקסיקו לפני שהגיעו לארה"ב לבקש מקלט. ממשל טראמפ הודיע על מדיניות 'אפס סובלנות' בגבול שלפיה ניתן להעמיד לדין פלילי מהגרים שנתפסו כשהם מנסים להכנס לארה"ב. כתוצאה מכך, הורים עצורים רבים הופרדו לעתים קרובות מילדיהם, ונשלחו למתקני מעצר שונים. לאחר פרסום תמונה זו ברחבי העולם, אישרו אנשי המכס והגנת הגבולות של ארה"ב כי ינאלה ואמה לא היו בין האלפים שהופרדו על ידי גורמים בארה"ב.
זעקה ציבורית על הנוהג השנוי במחלוקת הביאה לכך שהנשיא דונלד טראמפ שינה את המדיניות ב- 20 ביוני".
העבודות שזוכות בפרסים הן עבודות שצריכות להיות טובות הן מבחינה אמנותית והן מבחינת הנושא / התוכן / הרעיון שבהן.
התמונה הזוכה למשל, יכולה לקחת את הצופה למקום אחר, למדינה אחרת, לזמן אחר.
יצירת אמנות טובה היא יצירה "פתוחה" כזאת שהצופה יכול לתת לה מגוון פרשנויות משלו.
חשיבות רבה יש לאוצרות: גם לבחירה של העבודות וגם לאופן שבו תולים אותן.
סדר התלייה של העבודות אמור להדגיש את המסר שאותו בוחר האוצר להעביר בתערוכה. החוויה שלנו כצופים מושפעת גם היא מהאוצרות.
בחרתי כתוב על נושא אחד מהתערוכה שדיבר לליבי כיוון שהזכיר לי סיפור אישי.
התמונות שעוסקות בנושא "ההפלות" היו תלויות באותו מקום. כך ניתן היה לראות שני היבטים שונים של אותו נושא.
הפלות
התמונות המוצגות למטה נתלו אחת ליד השנייה וזכו במקום הראשון ובמקום השני בסדרות שעוסקות בסוגיות עכשוויות. הנושא שלהן הוא כאמור, "הפלות".
התמונה שנבחרה למקום הראשון צולמה באירלנד:
"ב-25 במאי הצביעה אירלנד ברוב גדול על ביטול חוקי ההפלות, שהיו מהמחמירים ביותר בעולם.
התנועה לביטול התיקון השמיני לחוקה, שמחזק את האיסור על הפסקת הריון, אפילו במקרים שבהם ההריון הוא תוצאה של אונס או גילוי עריות, הפיצה את מסריה במדיה החברתית והעבירה את הדיון לרחוב באמצעות הפגנות ומופעים תיאטרליים".
בצילום: "דמויות המייצגות את טיפולה האפל של אירלנד בנשים, עומדות בשורה כדי להצטלם למדיה החברתית, לפני שהן צועדות בדממה דרך רחובות לימרק".
התמונות שזכו במקום השני צולמו בקולומביה:
"מאז חתימת הסכם השלום בין ממשלת קולומביה לכוחות המהפכה החמושים של קולומביה ב-2016, חלה עלייה משמעותית בלידת תינוקות בקרב לוחמות הגרילה לשעבר. הריון נחשב כלא מתאים לחיי גרילה, והנשים חויבו להעדיף את הלוחמה על פני ילדיהן. הן השאירו את הילדים בהשגחת קרובי משפחה, או לדברי כמה מהן, אולצו לעבור הפלה, טענה שאותה דוחים כוחות המהפכה החמושים".
בתמונה למעלה: "יורלאדיס הרה בפעם השישית, לאחר שחמשת הריונותיה הקודמים הופסקו במהלך שנות פעילותה בכוחות המהפכה החמושים של קולומביה".
למעלה משמאל: "אנג'לינה היתה אחת מלוחמות הגרילה הראשונות שהרו במחנה השיקום , שהוקם במטרה לסייע לחברי כוחות המהפכה החמושים של קולומביה לחזור לחיי שיגרה".
למעלה מימין: "דיאנה מתכוונת לחזור למחנה השיקום שבו היתה קודם, כדי לאסוף את חפציה שנשארו שם".
למטה משמאל: "אנשים חוגגים את יום השנה ה-53, והאחרון, של כוחות המהפכה החמושים של קולומביה כקבוצת מורדים חמוש, במחנה המעבר אלווירה, ואיה דל קאוקה".
למטה מימן: "לדיאנה (33) וחאירו, שניהם חברי כוחות המהפכה החמושים של קולומביה לשעבר, נולדה בת מאז תהליך השלום".
סיפור משפחתי
התמונות של לוחמות המהפכה הקולמביאנית הזכירו לי סיפור ששמעתי במשפחתי.
סבתי פרומקה היתה ממקימי קיבוץ יד מרדכי.
באותם ימים, הקיבוץ נאבק על קיומו ולפיכך נאסר על הנשים להביא ילד שני לעולם.
סבתי, שהיתה מורדת מטבעה, נכנסה להריון שני.
חברה טובה נשלחה אליה כדי לדבר על ליבה שתעשה הפלה כי המצב הכלכלי בקיבוץ לא מאפשר האכלת פיות נוספים.
בסיומו של מסע השכנוע בהיותה בפתח הדלת וטרם צאתה, היא לחשה באוזנה של סבתי: "אל תקשיבי למה שאמרתי". מובן שסבתי המשיכה בהריון.
בסופו של דבר היא הביאה לעולם ארבעה ילדים. שלושה בנים ובת זקונים. זו היתה המשפחה היחידה בקיבוץ שהיו בה ארבעה ילדים מארבע לידות. שאר המשפחות שהיו בהן ארבעה ילדים היו כתוצאה מלידת תאומים.
סבתי רצתה מאוד בת לאחר שלושה בנים ולמזלה הצליחה להביא בת שטיפלה בה במסירות רבה עד יום מותה בגיל 100.
קוראי הנאמנים יודעים שאני מאמינה שכל אחד יכול להנות מאמנות ושאין דבר כזה "לא מבין כלום באמנות".
תוכלו להיעזר בקישורים למטה כדי לתכנן את הביקור בתערוכה ולהפיק ממנה את מירב ההנאה.
טיפים לביקור במוזיאון
איך להתבונן ביצירות אמנות