עמק יזרעאל של הצייר אלי שמיר ומסלול טיול באיזור - שיתוף פעולה בין אילנה בר מהבלוג יצאתי מביתי למסעותי וביני
אלי שמיר
לכבוד ט"ו בשבט בחרתי לכתוב על האמן אלי שמיר שמתגורר בכפר יהושע שבעמק יזרעאל, והרבה מציוריו הריאליסטים עוסקים בנופי העמק. חשבתי שזאת הזדמנות טובה להמליץ פה על מסלול טיול בעמק יזרעאל שהוא כאמור, מקום מגוריו ונושא ציוריו של אלי שמיר. לצורך תכנון מסלול הטיול, פניתי לבלוגרית אילנה בר שנענתה בשמחה להצעה. בבלוג שלה שנקרא: יצאתי מביתי למסעותיי, היא כותבת בעיקר על: טיולים, אמנות וצילום. מוזמנים להצטרף לטיולים בעולמו של אלי שמיר, בבלוג הטיולים המיוחד של אילנה וכמובן בעמק יזרעאל.
בחרתי לכתוב על אלי שמיר כי אני מאוד אוהבת את ציורי הנוף שלו, וגם כי אני מאוד אוהבת ציור ריאליסטי. יש אנשים (כמו למשל, אמן ידוע שלימד אותי במדרשה) הטוענים שבעידן המצלמות אין טעם לצייר ציורים שיראו כמו צילום, אבל בשבילי צייר אמיתי זה צייר ריאליסטי. אולי בגלל שאני חלשה ברישום פיתחתי הערצה לאנשים שיודעים לרשום ולצייר ציורים כאלה.
כתבתי שכל אדם מגיב אחרת ליצירות אמנות שונות, כי חווית הצפייה מושפעת גם מהמטען האישי של כל אחד. לכן, יצירה שתרגש אותי לא בהכרח תרגש גם צופה אחר.
עבודותיו של אלי שמיר מרגשות אותי כי הנופים בהן מאוד מוכרים לי, והנושאים בציורים שלו רלבנטים כמעט לכל מי שגדל בארץ.
זכרון ילדות
עבודותיו של שמיר מחזירות אותי לשנים שבהן גדלתי במושב, ומעלות בי געגועים לתקופה אחרת, תמימה ופשוטה יותר. געגוע שלא ידעתי שקיים בתוכי. כילדה, לא אהבתי את החיים במושב. כל מה שרציתי היה לגור בעיר. שנים שאני מחשיבה את עצמי כאדם אורבני. מעולם לא התגעגעתי לחיים במושב, לא הבנתי איך יש אנשים שאף פעם לא גרו במקום אחר ואיך אנשים חוזרים למושב אחרי חיים בעיר. בציור למטה עומדים זה לצד זה אלי שמיר ואביו. הדמויות בציור הן בגודל טבעי. הרפת שנראית ברקע, מזכירה לי חווייה מילדותי. הייתי בכתה ג' כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. באותה העת התגוררנו במושב. לשכנים שלנו (שקראו להם אגב, משפחת יזרעאל, שזה צרוף מקרים ממש נחמד), היתה רפת. האב היה מגוייס במשך ימים ארוכים והבנים חלבו ותחזקו את הרפת. כל אותה תקופה היתי באה יום יום אחר הצהריים, מכינה חלב לעגלים ומאכילה אותם. כששמעתי שאבי המשפחה חזר הפסקתי לבוא כי חשבתי שלא צריכים את עזרתי יותר. אני זוכרת שהם שאלו אותי למה לא באתי. זה הפתיע אותי. לא חשבתי שהעזרה שלי כזאת משמעותית.
אלי שמיר חושב שביצירתו של אמן יש שלושה מעגלים:
מעגל ראשון - הוא המעגל האישי של האמן. האמנות היא ביטוי למקום הכי עמוק בנפש של היוצר. יש חשיבות גדולה לאותנטיות: האמן לא יוצר כדי למצוא חן אלא כאדם שלם שאיננו עבד של ביקורת או טכניקה אמנותית.
מעגל שני - הקהילה, המקום שבו האמן חי ויוצר. לציור יש גם ערך חברתי. כאשר האמן פונה לקהילה שלו הוא נותן לה חוויה של ערך.
מעגל שלישי - המעגל התרבותי הרחב. האמן צריך להכיר את תולדות האמנות ולראות איך אמנים אחרים תארו את תפיסת העולם שלהם.
לדעתו של שמיר אמן שפוסח על המעגל השני, כלומר לא מתייחס לעולם התרבותי, הלאומי והאישי שבו הוא יוצר, מוותר על משהו מאוד עקרוני. אולי יש אמנים שמכוונים את העבודות שלהם לצופה אנונימי בחוץ לארץ, אולם הצופים של אלי שמיר, אליהם הוא מכוון את עבודותיו נמצאים בעמק יזרעאל.
שמיר אומר שהתנאי ההכרחי ליצירה הוא שאדם ירגיש שיש ערך לחווית החיים שלו. אפילו אם חווית החיים שלו היא עליבות, בדידות ועוני. אם הוא מרגיש שחווית הכאב הזאת חשובה - הוא יכול להמריא ממנה. שמיר מצייר כי ציור הוא הכלי שמאפשר לו להכיל ולהבין דברים ש"גדולים עליו". הוא מצייר את עמק יזרעאל מתוך הקושי להכיל אותו. לדעתו, המסר החשוב ביותר הוא המסר ההומניסטי. להנכיח את האדם הפרטי, החד פעמי בסביבה שמוחקת את היחיד ומנסה להפוך אותו לבעל ערך לחברה: להרויח כסף ולהצליח.
כשאלי שמיר מדבר על התמונה הזאת שנקראת "הפריית אבטיחים" המתארת ערביות עובדות בשדה, הוא אמר שהיה לו מאוד חשוב לדעת את שמותיהן.
לדעתו, החיים חשובים הרבה יותר מהאמנות, והציור מקבל את הערך שלו מזה שהחיים חשובים ממנו.
גם עמק יזרעאל חשוב מהציור שלו.
סיבה נוספת שבחרתי באמן אלי שמיר היתה שהרגשתי שעבודותיו פחות פוליטיות מעבודותיהם של האמנים האחרים עליהם חשבתי לכתוב אבל, לא ניתן להתחמק מפוליטיקה כשמדובר בציורים המתארים את נופי ארצנו.
אלי שמיר עצמו, מספר שהוא גדל באוירה שיש לעמק יזרעאל משמעות לאומית ותנכ"ית. הוא גדל בחברה שבה עבודת האדמה היתה היעוד הנעלה ביותר. אדמת העמק - יש בה מצד אחד קביעות ועוצמה, ומצד שני התחושה שהיא כמו ים וגלים. חוויה של ארעיות - ישראל הצעירה ומה יקרה איתה מחר. חרדה שאנחנו פה בסימן שאלה ואין ודאות שהדברים ימשיכו כמו שהם. הציורים הם תיעוד לפני שהכל אולי יעלם. רמז לכך ניתן לראות באחד מהציורים שבו ניתן לראות ברקע את ג'נין.
דורון לוריא שאצר את תערוכותו של אלי שמיר "עמק בדרך לכפר יהושע" במוזיאון תל אביב בשנת 2009 אומר: "סוגיית המקום נוכחת ביצירתו של אלי שמיר בין היהודי לאדמה, בין המהגר לילידים, בין בן המקום הערבי לחלוץ העברי וחזונו ובין האיכר לשדהו. רגבי האדמה מונחים על שכבות גיאולוגיות של עבר מקראי, הסטוריה ציונית, אידיאולוגיה, מסורת אמנותית וגם בסיפורו האישי והמשפחתי".
ציורי הנוף של שמיר גדולים למדי, כ- 2X3 מטר גודלם. לדבריו, ציור גדול יותר יצריך אותו לצייר את הציור שוב כדי להבין אותו.
מקווה שגם אתם תאהבו את ציוריו של אלי שמיר שצייר גם נושאים אחרים ולא רק ציורי נוף.
כל התמונות של אלי שמיר המוצגות פה צולמו בתערוכה "מיתולוגיות ארץ-ישראליות" במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. זוהי תערוכה משותפת לו ולצלם עדי נס.
מסלול טיול בעמק יזרעאל
את המסלול בחרה כאמור אילנה בר, שחיה ונושמת טיולים וכפי שהיא כותבת על עצמה: "המסע בשבילי הוא דרך חיים, צורך, תחביב, תשוקה". בבלוג שלה היא מעלה רשמים מהמסעות (גם בארץ וגם בעולם) במילים ובתמונות. "אני כותבת למי שכמוני חי ונושם טיולים בתשוקה גדולה וגם למי שמעדיף להישאר בבית ולקרוא על מסעות וחוויות של אחרים".
אילנה בחרה במסלול שנקרא "דרך נוף גלבוע" ועובר לאורך ציר התנועה הראשי בגלבוע – כביש 667. הטיול מתאים הן למי שרוצה לטייל רק במכונית וגם למי שאוהב טיולים רגליים. את כל הפרטים על הטיול תוכלו לקרוא בפוסט של אילנה.
טיול ג'יפים זאת אפשרות נוספת לטיול קצת שונה. רוצה להמליץ לכם על חברה לטיולי ג'יפים בשם "היי הג'יפ" שאותה אני מכירה כבר המון שנים, מה שאומר שהיא אחת החברות הותיקות בארץ לטיולי ג'יפים. יוסי הלפמן בעל החברה, מכיר כל פינה ושביל בארץ, גם את המקומות הסודיים הידועים רק ליודעי ח"ן. אבל יוסי (מורה לספורט בעברו), לא רק טייל מדופלם אלא גם איש נחמד במיוחד עם גישה נדירה לאנשים ובמיוחד לילדים. תזכרו את זה כשמתקרב איזה ארוע מיוחד או סתם כשבא לכם לצאת מהשגרה ותרימו טלפון ליוסי שישמח להתאים לכם את הטיול המושלם עבורכם.
זה הקישור לאתר של "הי הג'יפ".
מקווה שהקריאה תעשה לכם חשק לצאת לדרך.
טיילתם? נשמח לשמוע איפה הייתם ומה ראיתם.
ט"ו בשבט שמח!
רעיונות לטיול לגליל המערבי
יום טיול בתל אביב