מתכונים חלביים פשוטים, קלים וטעימים כאלה שמצליחים תמיד. מתכונים שמעלים בי געגועים לאנשים שכבר אינם, לחברויות שנגמרו, ללב שנשבר, לנסיונות הראשונים במטבח, ולעולם תמים יותר
שבועות - החג האהוב עלי מכל החגים. בלי מלחמות וסיפורי גבורה ועם אוכל שאני הכי אוהבת, הן להכין והן לאכול. בדרך כלל אני מעדיפה להתארח אבל בחג השבועות אני דוקא מאוד אוהבת לארח.
הגם שבשנים האחרונות התעייפתי מעט, אפשר לומר שאני בן אדם שאוהב לבשל. פחות דברים מסובכים שדורשים עמידה של שעות במטבח כפי שעשיתי בתקופת הקורונה , ויותר מאכלים קלי הכנה שתמיד מצליחים.
את צעדיי הראשונים במטבח עשיתי עם שחרורי מהצבא כשעברתי לדירה שכורה בגבעתיים. ההתחלה היתה מן הסתם מקרטעת, למשל אורז בלי מלח, טוסטים (עליהם נהגתי לשים רוטב פטריות) קשים מדי כאלה שנאמר עליהם שאם היו נופלים למישהו על הרגל היא היתה עלולה להשבר וכדומה.
זכורה לי במיוחד ארוחת ערב שעשיתי לחברים מהמשרד של בן זוגי קצת אחרי שהתחתנו.
באותם ימים לא ממש הוטרדתי מתוצאות מעשיי, הכוונה אני מניחה שרציתי לעשות אוכל טעים, ועובדה שאני זוכרת עד היום את הטוסטים הקשים, אבל זה לא היה ברמת השגעת שתקפה אותי בהמשך.
עם הזמן, יצא לי שם של אחת שמבשלת טוב, אולי בגלל חובת ההוכחה והרצון לשמור על המעמד המכובד כל כשלון במטבח הפך לטרגדיה. לא משנה אם רוב האוכל היה מצוין אני היתי נתקעת רק על מה שלא הצליח.
אבל, אני שמחה לבשר, שבאחרונה הגעתי לאיזון. לא בכל התחומים לצערי, אבל לפחות בתחום המטבח.
ראשית, התברכתי ביכולת לקרוא מתכונים ולדעת ישר אם הם מתאימים למטבח שלי (הן מבחינת הטעם והן מבחינת קלות ההכנה), מה שמקטין מאוד את ההסתברות לכשלון חרוץ. לבחירת המתכון יש חשיבות רבה בהצלחת האוכל. דבר נוסף שלמדתי הוא שיש שפים או קונדיטורים שאת המתכונים שלהם אני בכלל לא מנסה. אם בגלל שהמתכונים שלהם לא מדוייקים והתוצאה כושלת אף על פי שעשיתי בדיוק מה שכתוב במתכון ואם כאלה שמכניסים לרשימת המוצרים של המתכון כמויות לא הגיוניות של מצרכים לא בריאים כגון שמנת וחמאה. זה תמיד מביא אותי לחשוד שהם חיפשו את הדרך הקלה ליצירת מתכון טוב ולא באמת חשבו על מי שהולך לאכול את התוצר. הרי ברור שמתכון רווי חמאה ושמנת יהיה טעים. כמובן שלפעמים אין את מי להאשים ופשוט נופלים על "יום בישול רע", אבל באחרונה למדתי להיות קצת יותר סלחנית לעצמי.
התחלתי לבשל בימים בהם "התנ"ך של המטבח היו הספרים של רות סירקיס ("מהמטבח באהבה" ו"מהמטבח בהנאה"), ספרים שעד היום אגב, אני משתמשת בהם. במהלך השנים רכשתי הרבה ספרים אבל בעידן המתכונים ברשת ועקב מעבר דירה נפטרתי מרובם והשארתי ברשותי רק כמה "נכסי צאן ברזל".
באותם ימים רחוקים, היו לנו מחברות מתכונים שבהן היינו רושמים את המתכון בכתב יד (ובסוגריים את שמה של החברה שנתנה לנו אותו), ובנוסף אהבתי לאסוף מתכונים מעיתונים. בהתחלה עוד טרחתי להדביק אותם במחברות, אבל בשלב כלשהו התייאשתי והתחלתי לצבור ערימות מתכונים שהעלו אבק בארון.
כמה חבל שלא שמעתי בקולה של שרה יעקובוביץ המורה המיתולגית לפטור מאנגלית שתמיד שמחה לשתף אותנו בתובנות שצברה במהלך חייה. אחת הזכורות שבהן עסקה בערמות העיתונים שאנחנו מניחים לצד המיטה בתקווה לקרוא אותם מתישהו בעתיד הקרוב. תקווה שאיננה מתממשת לעולם. לפיכך, המליצה שרה לזרוק אותם ישר בצאת השבת ויפה שעה אחת קודם,
כך מצאתי את עצמי, שנים רבות אחרי אותו שיעור מכונן, זורקת בלב כבד ערמות של מתכונים שמעולם לא עשיתי בהם שימוש.
לשמחתי "הרבה מים עברו בנהר" מאז ואנו נמצאים בעידן שבו הרשת "מפוצצת" בבלוגים של אוכל ואין ספור מתכונים חדשים. לחפש מתכונים בספרים נראה לי היום כדבר מעט מיושן עד שנזכרתי באמרה ש"לא כדאי לשפוך את התינוק עם המים", ואף שבחיי היומיום אני עצמי משתמשת כמעט אך ורק באינטרנט כמקור למתכונים, החלטתי לאזור עוז, להוציא לאור את המחברות הישנות ולשתף גם את קוראי הבלוג באותם מתכונים ותיקים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב ושוב, והם בתורם אינם מאכזבים לעולם, ותסמכו עלי, שהם גם קלים וגם טעימים.
למצער, דוקא בתחום הבישול פסחה עלי היצירתיות ועל אף הניסיון שיש לי במטבח אני מטפחת חוסר ביטחון שבגללו
אני מעדיפה תמיד להצמד למתכון.
השתדלתי לציין מהיכן נלקחו המתכונים שכאן אבל כפי שתוכלו לראות כמה מהם יתומים, ומקורם איננו ידוע.
ג'לטין
לשני המתכונים הבאים צריך ג'לטין. מסתבר שעד היום לא השתמשתי נכון בג'לטין. טוב שראיתי את מדריך הג'לטין של נטלי לוין מהבלוג הכי שימושי אצלי במטבח עוגיו.נט והחכמתי, ממליצה שלפני שאתם מתחילים בעבודה תקראו אותו היטב.
מוס פטה - מתכון של אודטה שהתפרסם בעיתון כשעוד כתבה ב"ידיעות אחרונות".
מוס טונה - מתכון שקיבלתי מאילנה ז"ל, אמא של גיסתי לפני הרבה, הרבה שנים. תמיד כשאני עושה אותו אני נזכרת בה. אישה שמאוד אהבתי ושהיתה גם, מארחת למופת.
תפיחת גבינה - תאמינו או לא, מתכון שפרסם ירון לונדון לפני שנים רבות.
מאפה בצל ורוזמרין של אהרוני - התפרסם בעיתון לפני למעלה מ- 20 שנה אבל הוא כל כך טוב שאני לא מחליפה אותו.
מאפה גבינה בולגרית מהיר - תערובת לבואיקוס (לחמניות גבינה), אבל כשרוצים מאפה מהיר מערבבים את כל החומרים במערבל, ואופים בתבנית מס' 26. מתקבל מאפה גבינה שחום. אין ארוח חלבי בלי המאפה הזה.
מאפה גבינה - פשוט, פשוט ומכיל את כל מה שצריך לארוחת בוקר. אני נוהגת לעשות אותו בשבת בבוקר או כשאני מארחת חברות. אני עצמי לא משתמשת בקמח לבן אלא מערבבת קמח כוסמין עם קמח מלא. בערך חצי חצי. אולי פחות טעים אבל מרגיש מעט יותר בריא על אף העובדה שפחמימה היא פחמימה. לא משנה מה המקור שלה, תמיד היא מתפרקת לסוכר, והסוכר הוא אותו סוכר... מצרפת לזה סלט עגבניות שרי עם בזיליקום וצנוברים. מושלם.
פרפה מוקה - אחד הקינוחים הקלים והמעולים. עשיתם פעם אחת ישאר איתכם לנצח. תשאלו בקיבוץ יד מרדכי. שם הוא הפך לקינוח הרשמי של הקיבוץ.
עוגת ביסקוויטים - נכון שיש אין ספור גרסאות אבל זאת הטובה מכולן. באחריות.
אני מודעת לכך שלצורך הכנת "טורט לימון" של אהרוני נדרשות 8 (!) ביצים. מכיון שאני לא מסוגלת לשים 8 ביצים בעוגה אני תמיד עושה חצי כמות ובסוף מצטערת שהתקמצנתי. באמת אחת העוגות הטעימות בארסנל.
קינוח עם עוגת לימון, קרם מסקרפונה ורוטב פירות יער - אחד הקינוחים הקלים והטעימים Ever. מלווה אותי כבר 20 שנה. נכון שחייבים לטגן "על המקום" אבל את כל השאר ניתן להכין מראש.
מתאים (לדעתי) כשמארחים מעט אנשים רק בגלל הקטע של הטיגון והרכבת המנה. אבל מבחינת פשטות ההכנה - קינוח מנצח.
פאי לימון - אולי העוגה הראשונה שעשיתי (חוץ מכדורי השוקולד מהספר "ילדים מבשלים" של רות סירקיס). עוגה שמלווה אותי מגיל הנעורים בשנות ה-80. לא יכולה לספור כמה פעמים עשיתי אותה עם אילנה חברתי, שביתה היה לי לבית שני מגיל 15.
רוטב אפרסקים לבלינצ'ס - כשמתעצלים לעשות לבד בלינצ'ס ומחליטים ללכת על אלה הקנויים תעשו את הרוטב הזה כמעט בטוח שאף אחד לא ישים לב שהבלינצ'ס קנוי.
הרוטב מצויין גם לבלינצ'ס מעשה בית, אם זה לא היה ברור.
מאפה הונגרי - אחרון חביב הוא מאפה שאנחנו קראנו לו "המאפה ההונגרי" או בשמו ההונגרי: רקוט קרומפלי.
חברתי ציפי לוין מהבלוג "מה יש לך גברת לוין" כבר כתבה פוסט על המאכל הזה הנה המתכון הנוסטליגי.
ציפי עושה אותו רק עם שמנת חמוצה, תפוחי אדמה וביצים. אנחנו היינו מוסיפים כל מיני גבינות (בעיקר גבינה לבנה) שהיו בבית ועל שכבת התפוחים האחרונה הינו מורחים שמנת חמוצה.
אוכל וזכרון
כל פעם שמדברים ב"מאסטר שף" על זכרונות ואוכל ועל אנשים שמבשלים זכרונות היתי מרגישה כמו מישהי מיקום אחר. חשבתי שאם היתי הולכת ל"מאסטר שף" והיו מבקשים ממני לבשל זכרון לא ממש היתי יודעת מה לבשל. אין לי זכרונות אוכל מבית אמא או מבית סבתא. עד גיל 7 גרתי בקיבוץ. אמא שלי לא בישלה בבית כיון שחדר האוכל סיפק את כל הארוחות.
כשעזבנו את הקיבוץ היא היתה צריכה ללמוד לבשל ממש מההתחלה.
לעומת זאת, סבתא שלי, שהיתה האחות של הקיבוץ ובקושי היתה בבית, היתה "מלכת העוגות", ותמיד דאגה שתהיה בבית עוגה מעשה ידיה. מעוגת הגבינה האגדית, דרך העוגה עם קרם בננות (ממש כמו זה של מגנוליה הניו יורקית) ועד "עוגת נחשון".
רק בזמן הכתיבה הבנתי שבעצם יש לי זכרונות מאוכל. אמנם לא כאלה שהיו עוברים ב"מאסטר שף" אבל כאלה שיקרים לליבי גם אם הם פשוטים ואין מאחוריהם מורשת של דורות. העלאת המתכונים על הכתב החזירה אותי לאנשים, לרגעים ולתקופות מהעבר. לימי הנערות ולשנות העשרים והשלושים שלי. לאנשים שכבר אינם, לחברויות שנגמרו, ללב שנשבר, לנסיונות הראשונים במטבח, ולעולם תמים יותר.
כל המתכונים שמופיעים פה נוסו על ידי עשרות פעמים, הם מתאימים לכל ימות השנה ולא רק לשבועות.
עשיתם את אחד המתכונים (או יותר) ספרו לי בתגובות.
מוזמנים לקרוא מה כתבתי בשבועות לפני שנתיים.
חג שבועות שמח!