יצירות אמנות עוצרות נשימה לפניכם
אוֹבְּסֵסְיָה -
1. הפרעה נפשית המתאפיינת במחשבות פולשניות החוזרות ונשנות ולעיתים גורמת לביצוע
פעולות בטורדניות באופן כפייתי
2. (סלנג) בהשאלה: "שגעון" לדבר אחד
את הרעיון לפוסט שיעסוק בעבודות אמנות אובססיביות, קיבלתי שנייה לפני שנרדמתי ומאותו הרגע נכנסתי בעצמי לאובססיה ולא הצלחתי להירדם.
למילה אובססיה יש בדרך כלל קונוטציה שלילית, אבל כשאובססיה מנותבת ליצירה אמנותית נולדות יצירות אמנות עוצרות נשימה כפי שתוכלו לראות בהמשך הפוסט.
יאיוי קוסמה (Yayoi Kusama)
היה לי ברור שהאמנית הראשונה עליה אכתוב בהקשר של אמנות ואובססיה היא "מלכת האובססיה" האמנית יאיוי קוסמה, אותה הכרתי לראשונה בשנת 2012 בתערוכה שהוצגה בטייט מודרן בלונדון.
לא ידעתי שמרגע זה היא תהפוך לאובססיה שלי ולאמנית האהובה עלי ביותר. זה היה עוד לפני עידן הקוסמה - מניה זה שבגללו קורסות מערכות הכירטוס בכל מוזיאון שמציג את עבודותיה.
באותו זמן בדיוק הציגו בטייט מודרן גם רטרוספקטיבה של האמן דמיאן הירסט ודוקא לתערוכה שלו חיכינו שעות בעוד לתערוכה של קוסמה לא היה בכלל תור. לא הכרתי את האמנית, לא הכרתי את הביוגרפיה שלה אבל ברגע שנכנסתי לתערוכה אמרתי לבן שלי שזאת אמנית שאין לה משפחה בטוח, כי את המחוייבות הטוטאלית לאמנות רואים בשנייה שנכנסים. אי אפשר לטעות בזה. לימים, קראתי כל פרט שכתבו עליה והתוודעתי לביוגרפיה הלא פשוטה שלה. במסגרת פסטיבל דוק-אביב צפיתי בסרט המצויין שעשו עליה "קוסמה אין סוף" הסרט מוצג מדי פעם בסינמטק תל אביב ואני ממליצה בחום לצפות בו.
קוסמה סובלת ממחלת נפש ומאושפזת (מיוזמתה) כבר עשרות שנים בבית חולים לחולי נפש בטוקיו, מהעבודות שלה ברור, שללא האמנות היא לא היתה נשארת בחיים ומגיעה לגיל 89 (תבל"א).
מוטיב הנקודות הוא המאפיין העיקרי בעבודותיה של קוסמה, המושפעות ממחלת הנפש ממנה היא סובלת ובעיקר מהתחושה של טשטוש גבולות בינה לבין העולם. הציור האובססיבי הוא בין השאר, ביטוי להלוצינציות (עיוותי תפיסה המביאים לתפיסת גירויים חושיים אשר אינם קיימים במציאות) במקרה של קוסמה היא מתארת כיצד היא רואה שהנקודות יוצאות מתוך הקנבס ומתפשטות על כל העולם שמסביבה.
(Liza Lou) ליזה לו
אמנית נוספת שעבודתה "המטבח" הוצגה באגף הנוער במוזיאון ישראל בתערוכה המעולה "עשויים להפליא" היא Liza Lou. בתמונה ניתן לראות שכל המטבח עשוי מחרוזים.
בתמונות למטה, עבודה נוספת של Liza Lou שגם היא עשויה מחרוזים, שראיתי במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.
כמו אמנים מודרנים אחרים, שהוגים את היצירה בראשם, אבל את הביצוע הטכני בפועל מפקידים בידיהם של פועלים קשיי יום ללא מעורבות טכנית שלהם עצמם גם Liza Lou מנצלת תהליכי יצור קפיטליסטים לצורך האמנות שלה ונעזרת בעובדים עניים כדי ליצור את עבודותיה. היא פתחה בשנת 2004, סטודיו בדרבן, דרום אפריקה ומעסיקה נשים משבט הזולו לצורך יצור העבודות שלה. Liza Lou עצמה, עברה לגור בדרבן למשך עשר שנים ועבדה לצד הנשים האפריקאיות. היא מודעת היטב לבעיתיות שיש בהעסקה של אוכולוסיה מוחלשת לצורך יצירת העבודות שלה שדורשות מיומנות וסבלנות אין כץ. לטענתה היא חיפשה מלכתחילה אוכלוסיה שיש לה קשר / הסטוריה עם חרוזים והיא מצאה שבדרום אפריקה יש מסורת ארוכת שנים עם חרוזים. בנוסף, האבטלה עומדת על 70% ולפיכך יש להם צורך עצום בעבודה. לדבריה, לראות אותה כמספקת פרנסה לאפריקאים המסכנים זו ראייה גזענית. לי נראה שלה עצמה קצת קשה ליישב את הדיסוננס בין הרצון להגשים את החזון האמנותי שלה, לבין האופן שבו היא מגשימה אותו תוך שהיא מעסיקה כוח עבודה זול.
אלו העבודות החדשות של Liza Lou שהוצגו השנה בביאנלה של אוסטרליה ומוצגות כעת בגלריה בניו יורק.
(El Anatsi) אל אנטוצי
אמן נוסף שגם עבודתו הוצגה בתערוכה "עשויים להפליא" הוא El Anatsui. אמן יליד גאנה אשר חי ויוצר בניגריה.
הוא הופך חומרים יומיומיים פשוטים למתקנים גדולים ומדהימים. בתמונות למטה תוכלו לראות שטיח קיר ענק העשוי מפקקים של בקבוקי בירה ויין. גם הוא כפי שתוכלו לראות בסרטון הראשון שבו מתואר תהליך העבודה שלו, מעסיק אנשי כפר אפריקאי. הם יוצרים עבורו את חלקי השטיח שיחוברו מאוחר יותר ויצרו שטיח ענק, לא לפני שהוא מצלם את כל החלקים ובונה את הקומפוזיציה בעזרת המחשב.
עבודותיו משלבות בין טכניקות אפריקאיות מסורתיות ודימויים מופשטים שמאפיינים יותר את התרבות המערבית ומעוררות שאלות לגבי זהות אתנית. בשנת 2008 הוא זכה בפרס אריה הזהב עבור מפעל חיים בביאנלה בוונציה.
(Oscar Ukonu) אוסקר אקונו
אמן אפריקאי נוסף, אליו התוודעתי בזכות דף הפייסבוק המעולה של ורדית חרצית הוא האמן הניגרי Oscar Ukonu.
אוסקר אוקונו (נולד ב -1993) הוא צייר המתגורר ועובד בלגוס, ניגריה.
אוסקר יוצר את ציוריו אך ורק באמצעות עט כדורי כחול רגיל.
באמצעות איקונוגרפיה של אזכורים אישיים ותרבותיים הוא עוסק בעיקר בזהות שחורה וגאה, וברעיונות הקשורים לאפרוריאליזם.
אין לו השכלה פורמלית באמנות והוא למד בעצמו לצייר כשהיה בן תשע ועבר לאמנות היפר-ריאליסטית בתקופת שהותו בבית הספר לאדריכלות.
תהליך היצירה שלו כהגדרתו, הוא כ"תרגול בזמן ובסבלנות", ולוקח לו 200-400 שעות עבודה להשלים כל יצירה.
ג'יסון סייפה (Jason Seife)
ג'ייסון סייפה מצייר שטיחים פרסיים ישנים.
סייפה גדל במיאמי והוא בן להורים עולים ממוצא מזרח תיכוני. שטיחים היו חלק גדול מילדותו והוא משחזר אותם על ידי ציור וצביעה על בד.
במהלך ציור השטיחים הוא מרגיש שהוא עובר תהליך טיפולי ורוחני כאחד. היכולת לתעל את האובססיה שלו לפרטים לגיאומטריה המורכבת והקומפוזיציות של השטיחים מאפשרות לג'ייסון לעבוד ברציפות שעות ארוכות.
המשיכה לציור שטיחים נבעה הן מהאסתטיקה והן מההיסטוריה והמשמעות מאחורי הדימויים הצפופים.
לכל אזור גיאוגרפי יש שטיחים המזוהים עמו. השטיחים שונים בצבעים ובדוגמאות המופיעות עליהם.
המצב הנפשי והרגשי שלו בעת היצירה משפיע על בחירת הצבעים והצורות כאשר הוא שואף לתת ביטוי לשטיחים מאזורים שונים.
( Huang Yung-fu) האנג יאנג פו
ישיש בן 96 , חי כל חייו בכפר Taichung במחוז Nantun, בטייוואן. השנים ויונג פו נשאר התושב היחיד והאחרון בכפרו מה שהביא לכך שהשלטונות החליטו להרוס להרוס את הכפר האהוב שלו עם ביתו ולבנות במקומו מגדלי דירות.
יונג פו, החל צייר ציפור על ביתו. לאט, לאט החלו להתפשט גם על קירות בתי הכפר הגלמודים. מאין מתנת פרידה לבתי הכפר, לפני שיהרסו.
סטודנט שגילה את הסבא המצייר צילם תמונות מהכפר והחל במסע להצלת הכפר.
הכפר הצבעוני הפך לאתר תיירות של למעלה ממליון תיירים מרחבי העולם, וקיבל את הכינוי rainboww village.
משהפכו בתי הכפר לאתר תיירות פופולארי הוסרה רוע הגזירה והריסת הכפר ירדה מהפרק.
יונג פו ממשיך לקום ב-4 לפנות בוקר ומתחיל ולצייר. בכוונתו להמשיך לצייר כל עוד יוכל.
הממשלה הבטיחה לו שהבית והכפר הזה ישמרו לתמיד ולא יהרסו.
הוא עצמו זכה לכינוי "סבא קשת Rainbow Grandpa", במיוחד בשל אישיותו הצבעונית והיצירתית.
עפיה זכריה
אם כבר הזכרנו ציורי בתים אי אפשר לפסוח על עפיה זכריה ממהעיר שלומי שבצםון הארץ, לעפיה זכריה הקדשתי פוסט מיוחד. מוזמנים להציץ בדירה המצוירת שלה.
קורלינה פרקר - Cornelia Parker
אמנית בריטית שיצרה את העבודה Magna Carta. האמנית שנעזרה ב- 200 איש רקמה בעבודת יד את הערך הויקיפדי של המושג Magna Carta, שהוא כתב זכויות שהעניק מלך אנגליה לנתיניו שהחלו להתמרד נגדו בתאריך 15/6/1215. המסמך מגביל את סמכויות הכתר ומהווה את הבסיס למשפט האנגלי ואבן דרך מרכזית בתולדות הדמוקרטיה.
היצירה נוצרה בשנת 2015 לכבוד 800 שנה לפרסום המסמך. העבודה שאורכה 13 מטרים נרקמה כאמור על ידי 200 אנשים בהם אסירים השפוטים למאסר ארוך, אקטיביסטים של זכויות אדם, עורכי דין, שופטים, פוליטיקאים ועוד.
(Wolfgang Laib) וולפגנג לאיב
אמן שלעבודתו נחשפתי לאחרונה הוא Wolfgang Laib. אמן גרמני שפספסתי מסתבר, כאשר כתבתי את הפוסטים העוסקים באמנות עם דבורים ודונג דבורים.
בסרטון ובתמונות שלמטה, ניתן לראות עבודות שהוא עושה עם אורז ואבקני צמחים, את האחרונים, הוא אוסף מצמחים ועצים במשך שנים.
כאשר ראיתי את עבודותיו לראשונה נדהמתי. לא הבנתי כיצד אדם יכול לחשוב על רעיונות כאלה לעבודות. לא האמנתי שזה אמן שעבודותיו מוצגות במוזיאונים נחשבים בכל רחבי העולם. נראה שהוא ממש במדיטציה כשהוא מקים את המייצבים שלו.
אמנות משקיות תה
עבודות שנעשות עם שקיות תה הן שנתנו לי את הרעיון לפוסט.
בפינטרסט שלי אספתי אין ספור עבודות עם שקיות תה.
לסיום ובנימה אישית, גם לי עצמי היה נסיון ליצור עבודה אובססיבית לפני כמה שנים כאשר למדתי "במדרשה" בית ברל וקיבלנו תרגיל, ליצור עבודה אובססיבית. אני יצרתי עבודה שהושפעה מהעבודות של יאיוי קוסמה שניתן לראות בתחילת הפוסט, אבל לא הלכתי עם האובססיה עד הסוף כיוון שהפורמט שבחרתי היה קטן מדי. אולי אחרי הכל כדי לעשות עבודה אובססיבית באמת, חייבים אישיות אובססיבית אמיתית.
לרבים מהאמנים הגדולים יש מרכיב אובססיבי באישיות אבל לא בהכרח ניתן לראות את האובססיביות בעבודות שלהם. בעבודות שבחרתי להראות פה נושא העבודה הוא משני ואת עיקר הבמה תופסת הטכניקה. האפקט עוצר הנשימה נוצר מהחזרתיות, מעיסוק בפרטים קטנטנים ומהעבודה הסיזיפית הנדרשת כדי ליצור את העבודה.
מה דעתכם? האם לאמן אפריקאי שמעסיק עובדים אפריקאים לצורך יצירתו יש להתייחס ביתר סלחנות מלאמן מערבי שמעסיק עובדים במדינות עולם שלישי?
עדכון 2019 -מוזמנים לקרוא בפוסט של חברתי Tova My מהבלוג "כאן שם ובכל מקום" על התערוכה החדשה של יאיואי קוסמה בניו יורק. טובה כותבת לרוב על ניו יורק וכדאי לכם להכיר את הבלוג שלה שכתוב בסגנון מיוחד וייחודי.